חליפת המכתבים המסעירה והדרמטית - שמתפרסמת כאן לראשונה בעברית - בין זיגמונד פרויד לקרל גוסטב יונג אשר תחילתה באהבה גדולה וסופה בקרע שלא אוחה מעולם, הנה מהמסמכים החשובים ביותר בתולדות התנועה הפסיכואנליטית. מסמך זה הנו בבחינת צילום רנטגן נדיר של מערכת היחסים בין פרויד ליונג (בין היהודי לארי, בין "אב" ל"בן", בין איש המדע לספיריטואליסט), אבל גם של שתי פרדיגמות אופוזיציוניות בפסיכואנליזה עצמה

יונג הצעיר החל להתכתב עם פרויד מעמדת הערצה, ובתוך זמן לא רב סימן פרויד את יונג כבנו יורשו, וזה בתמורה קיבל את ההכתרה מתוך תחושת שליחות רוחנית ולא רק מדעית. אולם כבר במכתביו הראשונים העלה יונג את ספקותיו ביחס לדגש של פרויד על המיניות, כמו גם ביחס להגדרת מושג ה"ליבידו".  בינו לבין עצמו לא השתכנע יונג ואף התגברה אצלו המגמה ההפוכה לזו של פרויד - המגמה הספיריטואליסטית.