שנה לאחר פרסום "פשר החלומות" (1900), הטקסט המכונן של הפסיכואנליזה, פרסם זיגמונד פרויד את "על החלום" (1901), במטרה להציג בפני הציבור הרחב את עיקרי תיאוריית החלום החדשנית שפיתח. החיבור הקצר מאיר את אפוס החלומות הגדול שקדם לו ומהדהד בתוך כך את התהליכים העמוקים שהתחוללו בנפשו של פרויד בשנה שחלפה מאז פרסום המהדורה הראשונה של "פשר החלומות". זוהי יצירה העומדת בזכות עצמה ואף חורגת מאותה אנליזה עצמית שפרויד החל לערוך לעצמו זמן קצר לאחר מות אביו, ושהגיעה לשיאה עם גילוים של המיניות הילדית ושל התסביך האדיפלי.

 
ב"פשר החלומות" עשה פרויד את הצעד הראשון בהחזרתו של חקר החלום מחזקתן של הספקולציות הרומנטיות לשיח המדעי הפוזיטיביסטי, וב"על החלום" הוא ממשיך את המהלך ומדגיש ביתר שאת את העובדה שההשתתפות בשיח החלומות שלו אינה מוגבלת למלומדים. ניסיונו האישי של כל אחד ואחד מקוראי החיבור מכשיר אותם לפרש בעצמם את חלומותיהם. סגנון הכתיבה השווה לכל נפש אִפשר לרבים מהקוראים לקחת חלק פעיל בשיח החלומות השוקק שניהלו הוא וראשוני תלמידיו באותן שנים.