עכבה, סימפטום וחרדה / זיגמונד פרויד

במהלך חמישים שנות הגותו חולל זיגמונד פרויד שינויים מרחיקי לכת בתיאוריה הפסיכואנליטית שלו. תיאוריית החרדה שפיתח פרויד בתחילת דרכו ליוותה את השיח הפסיכואנליטי וספגה את השינויים שהכניס במודל הנפשי במשך קרוב לשלושים שנה מבלי שזכתה לרוויזיה מקפת. רק ב-1926, בחיבור "עכבה, סימפטום וחרדה", המתורגם כאן לראשונה לעברית, חזר אליה פרויד לבחינה שיטתית אחרונה

מבחינת פרויד, טקסט זה אינו מהווה רק הזדמנות לעבד את מושג החרדה, אלא גם להיטלטל כדרכו בין ידיעה לאי-ידיעה בחיפוש אחר המודל הנפשי שייצג נאמנה את מכלול התיאוריה שלו. טקסט זה הנו הזדמנות נוחה לקורא הישראלי להכיר את אחד מחיבוריו של פרויד העומד במוקדן של מרבית המחלוקות החשובות ביותר בהיסטוריה של הפסיכואנליזה ובשיח הפסיכואנליטי של תקופתנו.
 לתרגום מצורפת אחרית דבר, מאת ד"ר ערן רולניק, על תפיסת החרדה אצל פרויד וממשיכיו ועל מקומה של החרדה בהיסטוריה ובתרבות של המאה ה-20.