"אני ילד כּמוּרה", היה ז'אק לאקאן אומר. בהתחנכו בידי האחים של מסדר מארי, הוא היה נער אדוק ורכש ידיעה רגישה, אינטימית, של התחבטויות ותכסיסי רוחניות נוצרית. הוא הפליא לפיכך לדבר אל הקתולים ולקרבם אל הפסיכואנליזה.
פרויד, אופטימיסט ותיק של הנאורות, האמין שהדת אינה אלא אשליה שהתקדמות המדע תפוֹגג בעתיד. לאקאן, לעומתו, כלל וכלל לא. נהפוך הוא; הוא סבר שהדת האמיתית, הקתולית, תכרוך בסופו של דבר את כולם, בהמטירה בעוֹצמה מטחי פשר על ממשי שאת הפיכתו לתובעני וקטלני יותר ויותר חבים אנו למדע.
"ניצחון הדת" מקורו ב"מסיבת עיתונאים" שנערכה ברומא ב-29 באוקטובר 1974, ב"מרכז תרבות צרפת", בנסיבות של קונגרס. "נאום לקתולי"ם מורכב משתי הרצאות אשר נישאו ב-9 וב-10 למרץ 1960 בבריסל, בהזמנת הפקולטה האוניברסיטאית סנט-לואי, והוכרזו כ"שיעורים פומביים". לאקאן מתייחס אליהן בפרקים השלושה-עשר והארבעה-עשר בסמינר 7, "האתיקה של הפסיכואנליזה".
ניצחון הדת | נאום לקתולים / ז'אק לאקאן