לקראת הטרנס

בפלאש ששלח לנו השבוע ירון גילת, בלט לעין ולאוזן הסגנון הרטורי של המראיין הבריטי. בכל כמה שורות אפשר היה לשמוע את הנימה שלו –" what the fuck? " "על מה לעזאזל מדובר כאן?"

הנימה נדמית לי לא מקרית. האם זו פליאה, תדהמה, זעזוע, סלידה? אין לנתק אותה מהנימוסין הפוליטיקלי קורקט המאפיין את השיח אודות הטרנס. התדהמה והזהירות המנומסת שייכות לאותו משלב, בעצם. שני קצוות באותו חוט דיון. קיר סטרמר המסכן, ניסה לומר משהו על תנאי הדיבור לשאלה ונדחה – אגב, הוא יידחה, כנראה,  משני המתרסים של השיח.

הדבר עולה בקנה אחד עם מה שנאמר לי פעם בקליניקה על ידי סוביקט טרנס: אין דיבור אכזרי לטרנסים יותר מאשר בקרב הקהילה הטרנסית.

בחרתי לתרגם כמה פסקאות מתוך מאמרו הארוך של ז'אק אלן מילר, docile to trans – מאמר שפירסם ב- 2019 אחרי ביקורו של פול פרסיאדו בכנס של ה- ECF . במאמרו זה, הסגנון והתוכן בלתי ניתנים להפרדה. בועט, ציני, עדין, יורה חצים, מתגונן, אירוני, מסתמך על עצמו ומוכן להלחם על כך עד הסוף, וגם להיפטר מהנשק תוך כדי; לצטט מהקלאסיקנים הגדולים, המשוררים והפוליטיקאים, כמו גם מדוברי הסלנג ושפת הרחוב.

בוחר בשיח על פני הדממה המנומסת.

לעיונכם התרגום החלקי.

ליאת שליט

_______________________________________________________________

"הנכד שלי, אחרון המילרים, הנצר הצעיר ביותר של השם, בן 16, פעיל סביבה, אוהד של פיזיקה מתמטית ושל בעקבות הזמן האבוד, מרצה לי על מגדר. יש לו חברים טרנסים בכיתה. לפני חצי מאה, אני למדתי באותו תיכון, באותו גיל, ולא היו אנשים טרנסים בינינו, לכל היותר דנדי אחד או שניים שהיו קצת אנדרוגניים בקצוות ושדינדנו מסביב כדי לשעשע. הינו רק בנים. לא היו בנות, לא היו אנשים טרנסים. הדור שלי עדיין לבש סמוקס ביסודי. כתבנו בעט נובע, עט כדורי לא היה מותר. אלו היו ימי הביניים.

הנכד שלי: "אל תגיד הוא נהפך לילדה, ז'אק אלן. זה לא נעים לו. לא. הוא ילדה. ואני עונה, "וכשהחבר המסורק למשעי שלך אומר לך שהוא ילדה, מה אתה עושה?" "אני מקבל את מה שהוא אומר בכבוד ובאדיבות", הוא אומר. סוף הסיפור. "No pasaran?"[1] ובכן הם han passado, הם באמת ובתמים עברו. "E pur si muove[2]"! הביטוי אפוקריפאלי, זה אומר: על אף כל האינקוויזיציות, כל הההדגמות, נוע ינוע המגדר! אי אפשר למצוא את הידיים והרגליים שם. אבל אין בעיה. ככל שזה פחות בהיר, כך זה עובד טוב יותר. וסוחף יחד איתו בדרכו את כל היתר."

…

"הנמען הטראנס המדומה שלי יאמר משהו כמו:

"לא מארטי ולא אתה, גם לא באטלר, אינכם טרנסים. אתם מדברים על אנשים טרנסים. אנשים טרנסים הם האובייקטים של הפטפוט שלכם, כפי שהם היו זה מכבר האובייקטים של השיח הרפואי, הפסיכיאטרי והפסיכואנליטי. אז זהו, שזה נגמר. תנודת הכוח התרחשה, בקנה מידה שאתם אפילו לא יכולים לדמיין, קנה מידה שעומד לטלטל את התרבות ואת הציביליזציה, ממש כפי שפעם הבסטיליה נכבשה, אנשים טרנסים לקחו כעת את הבמה (pris la parole), כמו שמישל דה סרטו נהג לומר על מאי 68'. מעתה והלאה, אנשים טרנסים ידברו על אנשים טרנסים, אנחנו נדבר על אנשים טרנסים עם אנשים טרנסים, אנחנו נדבר על אנשים טרנסים עם אנשים לא-טרנסים, שיש להם הרבה מה ללמוד והרבה על מה לפצות. מי מתאים יותר מאשר אדם טרנסי לדבר על אנשים טרנסים?"

והוא או היא ימשיכו:

"למרות מה שהשחצנים יחשבו או ירצו, לא תהיה דרך חזרה. השד לא ישוב אל הבקבוק. ככה זה. בעתיד, תצטרכו לקחת אותנו בחשבון, המילים שלנו, הרגישות שלנו, התביעות שלנו והתקוות שלנו, הייסורים שלנו שאותם נביע במילים שלנו ולא במילים שלכם; שבינינו, הן כבר מעופשות. אתם כבר לא נא, אתם מבושל, כבר אינכם מהימנים. אחד משחק אותה אפיסטמולוג, מארטי, פרופסור לספרות, השני משחק אותה קלינאי, מילר, בוגר החוג לפילוסופיה. האפיסטמולוגיה שלכם, כמו הקליניקה שלכם, איננה יותר מאשר תוצרי פסולת של אידיאולוגיה ארכאית שמיצתה את עצמה, משקפת מבנים של שליטה פטריארכלית והטרוסקסואלית שלנצח יהיו מיושנים. אנחנו כבר לא אסירים, שבויים חסרי אונים של הגועל 'כוח-ידע' שלכם. המילים שהן שלנו אינן כדי להזין את ההיטפלות החטטנית הביקורתית שלכם. מה שאתם קוראים לו בגאווה "הקליניקה" שלכם איננה אלא "גן חיות אנושי", הראוי למי שהראתם לו, בימי הקולוניות, את כל אותם חסרי המזל שקרעתם אותם מחיי החופש הפראיים שלהם, כל כך הרבה יותר מתורבתים משלכם, רק כדי להפוך אותם לזרים בארצם שלהם, לילידים, ולבסוף לליצני קרקס פריקים".

מסקנה: "יש לכם רק דבר אחד לעשות: לשתוק. לאחר מכן, אחרי שהכיתם על חטא, תלכו לבית הספר של הטראנס, שם תלמדו סוף סוף מי אנחנו, מה שאין לכם מושג קלוש אודותיו. תלמדו באילו מונחים לפנות אלינו, באילו אוזניים להקשיב לנו. תיפטרו מההרגל של לדבר בשמנו. ולשונכם תתהפך שבע פעמים בפיכם לפני שתסתרו אותנו, מפני שמי יודע טוב יותר מאיתנו על החוויה שלנו ואיך זה מרגיש להיות טרנס?"

[1] הם לא יעברו. סלוגן אנטי פשיסטי בימי פרנקו. במשפט הבא, תגובה לכך: הם עברו.

[2] גליליאו