איך לעשות כדי ללמד את מה שלא מלמדים?
?Comment faire pour enseigner ce qui ne s’enseigne pas

פסיכואנליזה ובריאות הנפש

“בריאות הנפש קיימת, אך יש לה קשר קלוש לנפשי, וקשר קלוש מאוד לבריאות. יש לה קשר עם האחר, ועם השתיקה. בריאות הנפש היא מה שמבטיח את שתיקת האחר, כפי שהבריאות היא השתיקה של האיברים.

ז’אק-אלן מילר מיקם זאת באומרו שבריאות הנפש היא קודם כול עניין של סדר ציבורי אשר מכריע בכל הסוגיות של הבריאות עוד בטרם הוא מכלה את כוחותיו בבקרת התקציבים. במה שנוגע לבריאות, הסדר הציבורי מותק על ידי המעמד החדש של האדון. האדון החדש מובך על ידי המדידה. הפוליטיקה החדשה מתרכזת, יותר ויותר, בפרסום מספרים, אינדקסים וסקרים, כשכל השאר נחשב לרטוריקה ואמרות שפר.

הפסיכואנליזה כלולה במפה של בריאות הנפש, כלומר בין הטיפולים המשולבים שמאוד מאפיינים את המורכבות המודרנית בת זמננו. אנחנו רואים שלפסיכואנליזה יש תמיד מקום כאשר ישנו דבר-מה בלתי אפשרי לטיפול. בבריאות הנפש קיים בלתי אפשרי: פרויד היה אומר שחינוך ושלטון הם מקצועות בלתי אפשריים, ושלטון הריפוי אף יותר מכך”.

אריק לוראן


אריק לוראן הוא פסיכואנליטיקאי, פסיכולוג ובעל תואר דוקטור בלימודי החוג השלישי לפסיכואנליזה. מלמד במסגרת הסקציה הקלינית של המחלקה לפסיכואנליזה של אוניברסיטת פריז VIII. בין השנים 2006-2010 כיהן כנשיא האגודה העולמית לפסיכואנליזה (AMP). ספרו Lost In Cognition ראה אור בהוצאת רסלינג (2010).