מהי סקציה קלינית? 
ז’אק אלן מילר, 21.10.1996 לרגל הפתיחה של הסקציה הקלינית של תל אביב
מפריז, אני עומד ומברך על הפתיחה היום של הסקציה הקלינית של תל אביב. מה היא סקציה קלינית? היא עשויה ממלמדיה, מהידע שלהם, מנטיותיהם הפדגוגיות הטובות. היא אינה כלום ולא כלום בלעדי אלה שאנחנו מכנים, לא סטודנטים, אלא משתתפים, כדי לציין את החלק הפעיל שמוקצה להם. היא זקוקה לחברים רבים, מן המיליה הפסיכואנליטי, מבין פסיכיאטרים ופסיכולוגים, בבתי חולים ובמוסדות.
האם זה הכול? מלמדים, משתתפים, חברים? לא, סקציה קלינית היא גם מושג.
מושג זה עוצב ,לפני כעשרים שנה, מסביב ראיונות החולה של ז’אק לאקאן. הוא נוסה במחלקה לפסיכואנליזה של אוניברסיטת פריז VIII. לאחר מכן, התפשט ברחבי צרפת, באירופה ובאמריקה הלטינית, וכעת הופקד בידי עמיתינו הישראלים.
מה הוא מושג זה? צריך לציין כאן הבחנה מסוימת.
הדבר שאותו הפסיכואנליזה מוכיחה, מה שהיא מוסרת, מה שהיא מאפשרת לסובייקט לתפוס – מושג הוא לקיחה, לכידה – לא בדרך הלמידה היא עושה זאת, אלא דרך הטיפול האנאליטי עצמו, וזאת בשעה שהמטרה התרפויטית לא מונעת ממנו מלהוות התנסות ראויה לשמה. אולם, רק חלק מצומצם מן הידע הנרכש בטיפול הנו בר-העברה אל האוניברסאלי, ניתן ללמידה ועשוי להימסר לציבור. כשמדובר בפסיכואנליזה, על ההוראה המופצת לפי המתכונת האוניברסיטאית להכיר בגבולות שלה, שהם אלה אשר הפסיכואנליזה עצמה מקבלת ביחס למדע.
מתוך הקשיים וההגבלות הסבוכות הללו עלולים בקלות להגיע למבוים סתומים. אני רואה שני מבוים סתומים עיקריים: לסרב ללמד דבר-מה את אלה שאינם מצויים בסוד ההתנסות האנאליטית; להפוך את הפסיכואנליזה, לכל הפחות את ההיסטוריה ואת הספרייה שלה, לעניין של למדנות אוניברסיטאית.
עם זאת, ישנו פתרון המאפשר לנו להתחמק מתוך המבוים הסתומים הללו: הפתרון הקליני. לסקציות של המכון של השדה הפרוידיאני אין קהל של מקובלים ויודעי סוד, ולהיות באנליזה אינו תנאי מוקדם לכניסה אליה; ההוראה נוגעת לחוויה סובייקטיבית, סינגולארית ולזמן הווה, ומתרחשת, במידת האפשר, תוך קשר עם הפציינט. הקליניקה שעליה מדובר היא ראשית כול הקליניקה של פרויד; היא גם הקליניקה הפסיכיאטרית הצרפתית-גרמנית הקלאסית  שממנה הפסיכואנליזה שאבה רבות; זו הפורמליזציה שהעניק לנו לאקאן, או יותר נכון ריבוי של פורמליזציות, הערוכות להלום, ללא כול דוגמטיות, את ההדגשים בשיח של הפציינט, שהוא בכל המקרים ניצב במרכז הבדיקה והחקר.
אין זה קל להגיע לתנאים הנחוצים לפתיחת סקציה קלינית. לפיכך, זמן רב התנגדתי לבקשות שהגיעו מישראל. לבסוף, השתכנעתי שאכן ישנם כיום המלמדים, המשתתפים, החברים והמושג.
השנה הראשונה, ניסיונית באופייה, תאפשר לתקן את הטעויות, במידה ויהיו, לתאם תפקוד הדורש ויסות מוקפד המניח סולידריות ועבודה משותפת בין המלמדים, למשל במסגרת סמינר פנימי סדיר.
ברוח הזאת, ומתוך אמון, המכון של השדה הפרוידיאני פותח את הסקציה שלו בתל אביב. אני מבטיח לה את תמיכתי ומאחל לה חיים ארוכים.
תרגום: מרקו מאואס קריאה: שלמה ליבר, דניאלה ליבר