״איך זה קרה עבור פרויד, ואיך זה קרה עבור לאקאן.״

בשנה הקרובה נתייחס ל״ קבעון וחזרה״ מבחינת המחקר של פרויד, בין ההרצאה 18 ״ הקבעון לטראומה-הלא- מודע” (1915),  לבין ״ מעבר לעקרון העונג״ (1920), ולא בלי קשר למכתבים שלו לפליס. העיקר הוא ״איך זה קרה עבור פרויד״ , ואיך היה עבור לאקאן לפגוש קשים בכיוון הומולוגי, ״קבעון וחזרה״ . 

מרקו מאואס

La répétition apparait d’abord sous une forme qui n’est pas claire, qui ne va de soi, comme une reproduction, ou une présentification, en acte.

Voilà pourquoi j’ai mis L’acte avec un grand point d’interrogation dans le tableau, afin d’indiquer que cet acte restera, tant que nous parlerons des rapports de la répétition avec le réel, a notre horizon.

Il est assez curieux que ni Freud, ni aucun de ses épigones, n’ait jamais tente de se remémorer ce qui est pourtant a la portée de tout le monde concernant l’acte-ajoutons humain, si vous voulez, puisque a notre connaissance, il n’y a d’acte que d’homme. Pourquoi un acte n’est, lui, un comportement ?

Fixons les yeux, par exemple, sur cet acte qui est, lui sans ambiguite, l’acte de s’ouvrir le ventre dans certaines conditions-ne dites pas hara-kiri, le nom es seppuku. Pourquoi font-ils ca ? Parce qu’ils croient que ça embête las autres, parce que dans la structure, c’est un acte qui ce fait en l’honneur de quelque chose. Attendons. Ne nous pressons pas avant de savoir, et repérons ceci, qu’un acte, un vrai acte, a toujours une part de structure, de concerner un réel qui n’y est pas pris d’évidence. Lacan Jacques, Le Seminaire, livre XI, cap, IV, Page 50

תרגום

החזרה מופיעה לראשונה בצורה  שאינה ברורה, שאינה מובנת מאליה, כשיחזור,או הצגת נוכחות (en acte), לכן שמתי את אקט עם סימן שאלה גדול למטה בלוח, כדי לציין שהאקט הזה ישאר, כל עוד אנחנו מדברים על יחס בין החזרה לממשי, באופק.

זה די מוזר כי  לא פרויד, ולא כל האפיגונים שלו, מעולם לא ניסה לזכור מה הוא בכל זאת  בהישג של כולם. לגבי האקט האנושי נוסיף-תן לנו, אם אתם רוצים, שכן למיטב ידיעתנו, אין אקט אלא של האדם.למה אקט הוא לא התנהגות?

הבה נקבע את עינינו, לדוגמה על ידי, אקט  זה שהוא, ללא עמימות, הפעולה של פתיחת הבטן בתנאים מסוימים-  hara-kiri, השם הוא-  seppuku. למה הם עושים את זה? כי הם מאמינים ש זה מפריע לאחרים, כי במבנה, זה אקט שנעשה  לכבוד דבר מה. בוא נמתין. הבה לא נמהר עד שנדע, ותנו לנו לגלות זאת, כי אקט, אקט אמיתי, תמיד יש לו חלק  מהמבנה, לדאוג לממשי כי הוא לא נלקח שם כמובן מאליו.(סמינר XI ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה,פרק 4 רשת של מסמנים, חלק 3, עמוד 50 בצרפתית).

סטיבנס כותב בארגומנט לקראת הכנס* קטע לקוח מ”אנאליזה סופית ואין סופית” של פרויד, טקסט מ1937: “אצל פרויד הקבעון נותר תמיד קשור לחזרה של תו ליבידינלי מסוים שהיה טראומטי. כלומר שהיה מעורב בהגחה של ממשי.(…)פרויד זיהה את מה שאנו מנסחים כצירוף של האחד וההתענגות, צירוף הגורם לכך שהליבידו אינו נתון לטרנספורמציה, למטמורפוזה, להתקה. המשמעות של נקודת הקיבעון היא שיש אחד של התענגות, החוזר תמיד לאותו מקום, ולכן מכנים אותו ממשי”.

מכאן שעל מנת שהממשי ילקח בחשבון בהכוונת הריפוי יש להמשיך את האנליזה אל מעבר, עד חשיפת נקודה זו… תוצאותיה של חשיפה זו, הן רלוונטיות -לתפוס מה שלורן מכנה בספר שלו: “התחושה הדלירנטית של החיים”, פירוש אמיתי המגיח תמיד מעבר לכל חישוב, אין זה אקט חינם.

נתכנס בסמינר קליני סביב מקרים שיובאו בכתב לכל מפגש, כך שנוכל לקרא את הסימפטום.

-*-ארגומנט של אלכסנדר סטבנס: קבעון וחזרה -תרגום ועריכה מצרפתית ואנגלית

חמוטל שפירא וענת פריד (מופיע באתר של הגיאפ).

                                                                                                                        פרלה מיגלין

השנה בסמינר קריאה במרכז: הסמינר 11 של לאקאן “ארבעת מושגי יסוד של הפסיכואנאליזה.״

 (1964) ,Seuil,  1973.זהו הסמינר הראשון  שלאקאן נתן את הסכמתו לז׳אק- אלן מילר לפרסם,לא לפני שמילר הסכים לערוך אותו, אבל ״בתנאי שאערוך את כולם״.זהו גם הסמינר שבו מילר (בגיל 20) שואל את לאקאן על  ״ מהי האונטולוגיה שלו״ .נשלב את הקריאה של הסמינר עם טקסטים יסודיים נוספים.

                                                                                                                        מרקו מאואס

קליניקה של חזרה בגוף ובזמן

הפעם ב”התחלות” אבקש לפגוש את הנושא של “קיבעון וחזרה” (גם) תוך מאמץ לחקור תופעה קליני, .כמו הומוסקסואליות נשית. במאמרו “על פרוורסיה” כותב מילר “..פרוורסיה זו ,פניה לאב, בשום מקום איננה יותר מפורשת מאשר במקרה של ההומוסקסואליות הנשית אשר בהתמדה מעידה על אהבה עצומה לאב, מעניק לגיטימיות לשימוש במונח הפרוידיאני “קיבעון”. הקיבעון האבהי של ההומוסקסואלית הנשית. קיבעון של אכזבה אשר פגש על ידי אהבה זו לאב אכזבה….”כאן הקיבעון הוא של הליבידו. סטבנס בארגומנט רושם: “קיבוע הליבידו מתרחש תמיד בנקודה טראומטית ולעיתים הוא מאוד מוקדם. הדחף נעצר ,מעוכב ומתקבע בנקודה מסוימת בהתפתחות.”כמו כן,אם למדנו עם לאקאן ומילר בסמינר המועקה שהקיבעון מציין את מה שמסרב לאופהבונג המסמני את מה שבכלכלת ההתענגות של כל אחד לא נכנע לפאליסיזציה. מנקודת הסירוב הזו נלך אל שדה הנשיות על מנת לתפוס את המודליויות השונות של הטראומה הקונטינגנטית.כמו כן,ננסה לבודד את תופעת ההישנות או ה’חיזרור’ באוטיזם וננסה השיב האם נוכל לבודד אותה כ ‘קבעון וחזרה ‘כפי שמנסח אותם לאקאן בסמינר 11 בנסחו את ” ניכור[איחוד] וההפרדה [חיתוך]”? איך נרשום את ההבדל בכלכלת ההתענגות? או הדחפי ביחס לחורים שבגוף?האם השוני בקשר עם האחר, [קיום או אי קיום של הריק בין המסמנים] מביא גורל אחר לאופני החזרה ואו ההפרדה של ההתענגות מן האחר ?ועם כל זה, האם נשמר המעמד הקונטינגנטי של הטראומה, של גורל הדחפים באורגנים של פתחי הגוף?ננסה ליצור צירי עבודה של קריאה ודיון בתוך קאורדינטות אלו.

דפנה עמית סלבסט

בשנה זו ארצה לעסוק במסגרת ״התחלות״ בנושא הזמן בחזרה. אתבסס על שיעוריו של מילר המופיעים ב״ארוטיקה של הזמן״, למשל: ״…המאניה מסומנת על ידי החיפזון, כאילו הסובייקט חי בהווה צר מדי ביחס למה שיש לו לומר, בעוד שהמלנכולי חי בהווה ארוך למדי…עבור המלנכולי הזמן נע מהעתיד לעבר. עבור המלנכולי העתיד חולף והופך במהרה לעבר. זה מה שמעורר אצל המלנכולי את התחושה המיוחדת הזו של ” קיפאון בזמן״ (עמוד 44) . כמו כן, ב״שיחות ארקשון״ מופיעות כמה התייחסויות לזמן, בעיקר של ז’אק אלן מילר, למשל: ״היתרון בלומר זאת כך הוא בהדגשת התקפות חוצת הקטגוריות של נוסחה זו. יש אמנם בפסיכוזה קריאה אל הסירוס באופן של החסרה, אך היות שאינו יכול להתגשם בסדר הסמלי, הוא חוזר על עצמו ללא הרף בממשי… האם אין אנו פוגשים את ההישנות הבלתי פוסקת עם חומר שונה לחלוטין, במקרה של קסטנה? הסובייקט מנסה לעבור אל תוך שרשרת המסמנים ולחשוב, ויש הרגשה שהצעד נתפס במשהו, שהוא כושל כמו מרסל על המדרכות. לכן.) הוא חוזר על עצמו ללא הרף בהווה נצחי…התו של ההישנות בהווה הנצחי״ )עמוד 158.

אבינועם חקלאי.

הפסיכואנליזה התחילה עם התופעות של קיבעון וחזרה, פרויד התחיל בזה. בהתחלה הקיבעון והחזרה לבשו ניסוחים אחרים, שמות אחרים, התנסחו במונחים של זיכרון, היזכרות ושכיחה. הזיכרונות והלקונה, החור בזיכרון, השכיחה.

המונח הראשון שעלה לי לראש הוא מתוך “פרוייקט של פסיכולוגיה”. אני מתרגמת כך: “כל מי שמתבונן בהיסטריה שם לב, מלכתחילה, שההיסטריות כפופות לכפייה שנכפת על ידי ייצוגים חזקים במיוחד, Uberstark.”

מהמקרה דורה, אני מתרגמת: “במקרה של דורה, החזרה הבלתי פוסקת של אותן המחשבות הנוגעות לקשר בין אביה וגברת ק. אפשרה לאנליזה הזדמנות לתועלת חשובה עוד יותר… מסלול מחשבות כזה יכול להיקרא חזק במיוחד, חזק ביותר… ‘אני לא יכולה לחשוב על דבר אחר'”.

האם הם לא ניסוחים ראשוניים של הקיבעון ושל החזרה?

הבעיה היא למצוא זיכרון שייטיב עם הלא-מודע, אף זיכרון שהוא הלא-מודע עצמו. בשנות ה- 50′ לאקאן, על מנת לנסח זיכרון לא-פסיכולוגי, נעזר במכונות, בדבר שהיה אז חלוצי, חוד החנית של הטכנולוגיה באותה תקופה: הקיברנטיקה, המחשבים הראשונים.

בסמינר השני על “האני בתיאוריה של פרויד ובטכניקה הפסיכואנליטית” לאקאן מדבר על הסיפור “המכתב הגנוב” לאדגר אלן פו ועל המשחק של זוג או פרד. “הסמינר על ‘המכתב הגנוב'” (ז’אק לאקאן, “כתבים” כרך א, תרגום נועם ברוך, עריכה מרקו מאואס, רסלינג, 2015) פותח את ה”כתבים”, מקום יוצא מן הכלל כי לא תואם לסדר הכרונולוגי שמארגן את הספר.

משם: “… אנו יכולים למצוא בשרשראותיה הסדורות של שפה פורמלית את כל הסממנים של זכירה: ביחוד של זו שהתגלית של פרויד דורשת.” (עמוד 40)

“אוטומטיזם החזרה – אף שהמושג מוצג ביצירה הנדונה [“מעבר לעיקרון העונג”] כמי שנועד ליישב פרדוקסים מסוימים המתגלים בקליניקה, כדוגמת החלומות המופיעים בנוירוזה הטראומתית או התגובה הטיפולית השלילית – אינו יכול להיות מובן כתוספת למבנה הדוקטרינלי, אפילו היה גולת הכותרת שלו.

במושג זה פרויד שב ומאשר את התגלית הפותחת שלו – כלומר את תפיסת הזיכרון המשתמעת מן ה”לא-מודע” שלו. העובדות החדשות הן לו כאן הזדמנות לשוב ולהבנות אותה בצורה חמורה יותר, ולהעניק לה בתוך כך צורה מוכללת…” (עמוד 43)

הדברים הולכים רחוק, עד: “מה שחוזר על עצמו אינו תוצר של לא כלום מן הממשי… אלא בדיוק של מה שלא היה“. זה הניסוח החתרני של זיכרון לא-פסיכולוגי, הוא יכוון אותנו.

מבל גרייבר

בחלקי בקורס אני מעוניין לעסוק בדיאלקטיקה או בהעדר הדיאלקטיקה בין טיכה ואוטומטון והקשר לקיבעון.האם ניתן, אולי, לדבר על שני סוגי קיבעון,אחד קשור לחזרת המסמן והשני להתענגות ולסינטום?

אבי ריבניצקי

השנה ייפתח ציר חדש”בעד ונגד :מרחב לדיון קונטרוברסיאלי”, מרחב אשר יאפשר ‘לשים על השולחן’ המצאות בדוקטרינה האנליטית- לדון בהן ולהתווכח עמן באופן רציני בסגנון ה- disputatio (ראו ערך disputation בויקיפדיה).

הגוף החולם

התוכנית המוצעת להלן, מבוססת על תזה שלי שבמרכזה אני מעמיד מונח חדש: הגוף-החולם (בדומה למושג השגור: “הגוף המדבר”), שלאורו ניתן להעלות ולבחון את השאלה האם אין החלום אירוע-גוף?

לפי ז’אק-אלן מילר, אירוע-גוף מתייחס לאירועי שיח שהותירו עקבות על הגוף, “וכך קורה מכיוון שלמסמן אין רק אֶפקטים (effects) מסמנים, אלא גם אֶפקטים של אׇפקט (affect) בגוף”. ההדגש במשפט זה נופל, לפי הבנתי, על המנח אׇפקט, ואי-לכך הוא ישמש בעבורנו אחד הצירים המרכזיים לבחינת הסוגיה שלעיל. 

ציר מרכזי נוסף טמון במונח טבור-החלום, כאותו מקום בחלום הכרוך, אליבא פרויד, ב-  Unerkannten (לא ניתן להכירו). לאקאן מקשר את טבור-החלום למה שפרויד מכנה הדחקה ראשונית, שגם היא כמוה מאופיינת בבלתי-אפשרי כסימנו של הממשי. עבור פרויד ההדחקה הראשונית, המפרידה הלכה למעשה את הייצוג הדחפי מן האׇפקט, כרוכה בקיבעון.  לאחר ההדחקה, גורלות שונים יהיו לייצוג הדחפי ולאׇפקט. האׇפקט, בדומה למונח התענגות, אינו, כמובן, בלי הגוף. ונזכיר את מה שכתב פרויד בעניין האׇפקטים בחלום בספרו “פשר החלום”: “החלום עומד בתוקף על זכותו להיכלל בין חוויות הנפש הממשיות (wirklichen Erlebnisse) בגלל האׇָפקטים שלו, יותר מאשר בגלל תוכנם של דימוייו”.

ביבליוגרפיה:

פרויד, ז., (1900), פירוש החלום, פרק 2: השיטה של פירוש החלום – ניתוח חלום לדוגמה (חלום הזריקה של אירמה), הוצאת עם-עובד, תרגום: רות גינזבורג.

פרויד, ז., (1900), פירוש החלום, פרק 7 , תת-פרק א: שכחת החלומות, עמוד’ 478-479, הוצאת עם עובד, תרגום: רות גינזבורג.

פרויד, ז., (1900), פירוש החלום, פרק 6, תת-פרק ח: האפקטים בחלום. הוצאת עם עובד, 2012,  תרגום: רות גינזבורג.

פרויד, ז., (1915), “ההדחקה”, כתבי זיגמונד פרויד, כרך רביעי, עמוד’ 53-61.

לאקאן, ז’., “הטבור של החלום הנו חור” – תשובתו של ז’אק לאקאן למרסל ריטר,et  לאקאן, גיליון VI, מאי 2020, עמוד’ 134-139, תרגום: קלאודיה אידן.

Miller, J.- A., “The Unconscious and the Speaking Body”, in Hurly-Burly, Issue No. 12 January 2015, especially pp. 123-127.

                                                                                                            שלמה ליבר

הנחת המחקר שלנו, במפגשי מחקר,תהייה שהאיווי נקבע סביב לתווים הנושאים אופי פרוורטי, דחפי, והמקרינים, באופן בלתי מודע, על כל הבחירות של הסובייקט (מנגנון דומה מבחינה פורמאלית לזה של ההדחקה הראשונית ושל חזרתה).

ננסה להביא עבור הנחה זו תמיכה ביבליוגרפית קלינית ותיאורטית.

הנה דוגמה קטנה מהשיעור הראשון של סמינר 6 של לאקאן בו הוא אומר שאחד מהגילויים של ההתנסות האנליטית הוא שהאיווי מקובע, שתול, סרוג בתוך הפנטזמה: ברקמה הנוצרת בין הסובייקט לבין האובייקט..ואפילו שהקיבעון הינו מרכיב יסודי של פנטזמה זו. הסובייקט המתאווה מכליל את האובייקט שלו בתוך הפנטזמה היסודית שלו. החל מגילוי זה, המרכיב הפרוורטי של הפנטזמה אינו כבר אנומליה או סטייה אלא כלל של האיווי. “זה מה שמגדיר את הפנטזמה…   לאיווי האנושי יש את התכונה של היות מקובע (‘être fixé), מתואם, קשור, לא לאובייקט, אלא תמיד באופן מהותי לפנטזמה…מדובר בעובדת התנסות שנשארה מסתורית במשך הרבה זמן… עובדת התנסות שהאנליזה הכניסה לזרימת הידע.. רק החל מהאנליזה הדבר הזה אינו נחשב כבר לאנומליה, לדבר-מה אָטוּם, סוטה, סטייתי, השייך לסדר של הפרוורסיה של האיווי.”(התרגום וההדגשות הם שלנו).

                                                                                                סמואל נמירובסקי עם נתן ברנט

במסגרת “תרגום וקריאה בשדה האנליטי״ נקרא את פרק 15 מתוך סמינר xi ״מן הליבידו לאהבה״.  אגש  לטקסט דרך השאלה שמציג מילר בפני לאקאן בתום השיעור הקודם לשיעור זה, שיעור מן ה 13 במאי 1964, המופיע בסמינר בפרק 14 תחת הכותרת ״הדחף החלקי והמסלול שלו״.  שאלתו של מילר עוסקת בקשר שבין הדחף והממשי, וההבדל בין האובייקט של הדחף, זה של הפנטזמה וזה של האיווי.  בתום תשובתו לשאלה זו  מסכם לאקאן:״ אין ספק שישנו ממשי…לסובייקט יש קשר קונסטרוקטיבי עם הממשי הזה אך ורק בגבולות הצרים של עקרון ההנאה, של עקרון ההנאה שאינו נכפה על ידי הדחף … זו הנקודה של ההופעה של אובייקט האהבה.  כל השאלה היא לגלות, כיצד אובייקט אהבה זה מצליח למצא תפקיד שאנלוגי לאובייקט של איווי״  מה מאפשר לאובייקט אהבה להפוך לאובייקט של איווי.  מה שכרוך באפשרות הזו, קשור למציאות המינית, או במילותיו של מילר ל ״ממשי המיני״ (״העברה, חזרה והממשי המיני״, 2011). אותו ממשי מיני שכרוך  הן בטרנספרנס, בשדה של האהבה והן בחזרה. 

רותי גדרון

חזרה- הישנות טהורה

מאז הומשג האוטיזם על ידי לאו קאנר הפנומן של החזרתיות ״”sameness  היה אחד המאפיינים הבולטים.על מה מדובר בעצם. מה לזה וללא מודע?

לוראן בספרו “קרב האוטיזם” מדבר על האוטיזם החל מההמשגה של מילר את השדה של הפסיכוזה עם החזרה של ההתענגות. אם בסכיזופרניה ההתענגות חוזרת בגוף, בפרנויה באחר הגדול, באוטיזם לוראן אומר שההתענגות חוזרת בסף. יחד עם כך הוא מדבר על העדר מסלול דחפי העובר דרך מקום האחר.עם שתי התוויות פאראדוקסליות אלה ננסה לאמר משהו על החזרה.

אופנים רבים לחזרה בשדה זה. האם נוכל לחלץ משהו מהמבנה שם? לאקאן מדבר על כך גם במבנה המינימלי של ההזייה יש את המבנה הכללי של היחס של הפסיכוטי אל השפה.

האם מה שלוראן קורה לו ״הישנות טהורה״ יש לו משקל דומה בשדה של האוטיזם? מה בין הישנות טהורה וחזרה? מה ניתן ללמוד מהחזרה כאופן לטפל באקיווקיות של השפה ? נלך בעקבות הווינייטות הקליניות והעדויות שלוראן מביא בספר על מנת לחקור סביב.

מבל גרייבר, שרון זוילי

בקורסים שהעביר ז׳אק אלן מילר ניתן למצוא ׳תרגום׳, ׳המצאה׳, ׳הבהרה׳, ופיתוח מתמידים של רעיונותיו של לאקאן. בד בבד עם פיתוחיו את רעיונותיו של לאקאן, והנגשתם לשומעי הקורס ולקוראיו, מילר בוחר לא פעם  לתאר את האופן בו הוא ניגש ללימוד הקורסים שלו, ולהוראת לאקאן. מילר משתף את השומעים ברגעי הגילוי של פיתוחיו, מגלה את השמחה או הקושי במהלך חיפושיו,

ואת השפעת הסמינרים ו׳תרגומם׳ עליו באופן אישי, במסגרת המשימה אותה קיבל על עצמו, להוציאם לאור. זוהי דרך שהתווה מילר, לפיה, אין אף רעיון או אמירה של לאקאן, (גם כאלו שנאמרו לאו דווקא במסגרת הסמינרים), שאין להם מקום או שאינם יכולים להשתלב במרקם ההוראה של לאקאן. מילר עצמו מתאר משימה זו כמשימה שיכולה להיתפס ׳כמשוגעת׳.

התעקשות זו של מילר והיכולת לממשה, מצביעות כמעין ‘פרקטל’ מהי הפסיכואנליזה עבור מילר, וכיצד הוא מציע לנו להתייחס אליה. באותו כיוון, במהלך השיעורים יובאו בעיקר התייחסויות שונות של מילר לעצמו לפעולותיו ולדרך עבודתו, כאלו המבהירות מהי הפסיכואנליזה עבורו, תוך חקירה מה ואם ניתן להסיק מהתייחסויות אלו, להכשרת האנליטיקאי.

 נתן ברנט

קריאה בסמינר 11 – ארבעת מושגי יסוד של הפסיכואנליזה

בציר לימודים זה נתמקד בקריאה של סמינר 11. הסמינר שלאקאן העביר באותה שנה של פרישה או הדרה שלו מהחברה הפסיכואנליטית העולמית, ושבסופה הוא ייסד את האסכולה שלו. ניתן לראות את המסירה שלאקאן עושה באותו סמינר כחלק מאותה עבודה שציפה שתתבצע במסגרת האסכולה שלו ואשר ייעד לה ב”אקט היסוד” את המשימה: להשיב לשדה שפרויד פתח “את הלהב החותך של האמת שלו” ולפרקטיקה האנליטית “את החובה לה היא ראויה בעולמנו”.

כחלק מהמאמץ שלו “להוקיע את הסטיות שהתפתחו בשדה הפסיכואנליטי” אחרי פרויד, ממקם לאקאן את השיח האנליטי, החל מהקליניקה סביב ארבעת המושגים שמגדירם כמושגי היסוד של הפסיכואנליזה: לא מודע, חזרה, דחף וטרנספרנס, ומציג את הקריאה הייחודית שלו את הטקסט הפרוידיאני, תוך הישענות על והדגשת החומריות של השפה כפי שהיא באה לידי ביטוי ומתגלה במופע של מושגים או תופעות אלה בהתנסות.

במהלך העבודה שתתרחש, נדלג בין הקריאה בסמינר והקריאה בטקסטים של פרויד ככל הניתן. נעשה שימוש וקריאה בארגומנט של כנס ה- NLS לשנה הבאה: “קבעון וחזרה” אשר מתכתב עם חומרי הסמינר ומאפשר גישה לתפניות ולהדגשים השונים שחולל לאקאן בחשיבה האנליטית.

ח’ליל סביית

על שאלה מקדימה לכל טיפול אפשרי בפסיכוזה-סוגיות בשדה ההעברה

“הסובייקטיבי אינו מהצד של זה שמדבר, הסובייקטיבי הוא מה שאנו פוגשים בממשי, ומה שתלוי במה שעומד לקרות לאותו סובייקטיבי הוא התשובה אשר ניתנת לו”{ לאקאן סמינר 3}

ההפרעה הינה בשפה עצמה, בנתפס ולא בתופס, זוהי עמדה אתית  איתה ניגש לאקאן לשדה של הפסיכוזה. גם המיקום שלו את הליבידו- איבר הולך בכיוון של תפיסה מקורית ביחס לפנים וחוץ.

מילר בסכיזופרניה ופרנויה חוזר להצעת אוקטובר היכן שלאקאן אומר לנו  כי בהוציאנו את האדיפוס , הפסיכואנליזה  נעשית לחלוטין נתונה למרותה של הדלוזיה של הנשיא שרבר. הוא אומר כי הקשר של שרבר לאחר הגדול משחזר בממשי את הקשר אנליזנט -אנליטיקאי, מממש את הנוסחה שמונחת בהעברה.

כיצד התוויות אלו מאפשרות לנו לתפוס ולמקם את העברה בשדה של הפסיכוזה?

באיזה אופן הקשר של הסובייקט עם האחר מתהבר במסלול הדחפי,  וכיצד לפענח את הפרדוקס שלגיל מציב לפתחינו בסמינר הראשון של שדה פרוידיאני ” כדי שהאנליזה של הפסיכוזה תהייה יעילה, צריכה להיות העברה. אבל העברה היא זו שמפעילה כאן את הפסיכוזה”.

בבליוגרפיה:  שאלה מקדימה לכל טיפול אפשרי בפסיכוזה: ז’אק לאקאן,  מקרה שרבר: פרויד,

סמינרים ראשונים של השדה הפרוידיאני בנושא :פרנסואה לגיל, אריק לוראן

סכיזופרניה ופרנויה : מילר

שרון זוילי כהן

לפרטים מלאים על התכנית ראו קובץ מצורף

בבית החולים שיבא פועלת יחידה קלינית באורינטציה לאקאניאנית – PART באחריות ליאת שליט. כחלק מפעילות היחידה, מתקיים סמינר קריאה צעד אחד צעד מזה ארבע שנים.הפרויקט “לאקאן, צעד אחר צעד” : קריאה מודרכת בסמינרים המוקדמים של לאקאן לוקח השנה צעד ‘קצת אחרת’; לאחר שקראנו בארבע השנים הקודמות את סמינר I, IIIII ו-IV, נעשה קפיצה קוואנטית, או שמא קפיצת אמונה, אל עבר התקופה האמצעית בהוראתו של לאקאן. השנה, נקרא יחד את הסמינר ה- XI של לאקאן: ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה (1964).

החלטה זו, לשנות את הספירה העוקבת ו’לדלג’ את עבר סמינר זה, נולדה בעקבות בחירת נושא הכנס הבינלאומי השנתי של האסכולה הלאקאניאנית החדשה “‘קבעון וחזרה'”. כנס זה, שיתקיים לקראת קיץ 2022, מזמין אותנו לבחון מחדש מושגי בסיס פרוידיאנים אלו, ולקרוא אותם לאחור באור אחר, אור שנובע ממאה שנות שימוש בהם, מאה שנות התנסות במרקם הייחודי של המפגש האנליטי וחקירתו המתמדת והמרעננת על ידי לאקאן.

לפרטים מלאים ראו קובץ מצורף

                                                                                                                        ליאת שליט

שיחת הכפר השנה תהייה מכוונת לשיתוף הפעולה המתמשך בין המחלקה הסגורה בבית החולים ‘כפר שאול’ בירושלים, בניהולו של ד”ר סרגי רסקין, לבין לימודי הפלטפורמה של פרוייקט דור a.  במהלך השנה הקרובה, נשאף לשוב ולקיים מפגשי ריאיון חולה,בהתאם לאפשרויות שיעמדו לרשותנו. הסמינר, ‘בין מפגש לכתיבה’ בעקבות הריאיון, ילווה את הפעילות השנה. פרטים נוספים בהמשך.

                                                                                                            ציפי פרי

פרונסואה לגיל  בראיון עימו טוען – אין חדש תחת השמש. ^[9]

את הידע לא ידוע ואת המשתנה, פ. לגיל מציע לנו “לאתר מתוך התביעות המופנות לעברינו “(שם) .

כך למשל:  האם נקרא את הפיתרון של הטרנסג’נדר כקריאת תגר על  אי הרצף, למעשה- על החור של ה-אי יחס מיני -עם פתרונות לסוגיה של המיני? ככאלו החוצים את המשלב הסמלי והדמיוני אל עבר הממשי של הגוף עצמו, תחת האופנה של תביעת זכויות? זו רק הצעה אחת. ומה בין הנוזליות המגדרית לבין זו של השדה הנוסולוגי?

ז’-א מילר אומר בראיון עימו בימים אילו ממש-“אנו עומדים כיום בפני אפקט מוכלל של תביעת זכויות לדה- פתולוגיזציה […] של כל מחלות הנפש, כך שמה שכינינו מחלות נפש, אינן מחלות כי אם אופני הוויה. “

יותר מאשר נטיעת ציר החקירה ב”כן או לא חדש תחת השמש”-נתמקד השנה בסירקולציה בין הישן לחדש, גרביטציה עלומה לעבר נק’ מגוז חמקמקה, שמפתה לנסות ולהתחקות אחר שובל הניחוחות שהיא מותירה אחריה-למקם, לקרוא, לנסח.

הסדנה תתקיים בסמסטר השני של הלימודים-פרטים נוספים בהמשך.

אבינעם חקלאי וג’ינה באומן

[1]פרויד,  הרצאה 18, ״ הקבעון לטראומה, הלא מודע״

[2]פרויד, ״ מעבר לעקרון העונג״( 1920) תרגום רות גינסבורג, רסלינג, תל אביב, 2021, פרק 3, עמי 51.

[3]Guillermo Echandia,  ״ תרגום והערות לאריסטו״ פיזיקה״  Gredos,  Biblioteca clásica, 1995.

[4]1 Briole G, Lebigot F, Lafont B et al., « Le traumatisme psychique : rencontre et devenir ». Rapport présenté lors de la LXXXXIIe session du Congrès de psychiatrie et de neurologie de langue française, Paris, Masson, 1994, 228 p.

[5]1 Briole G, Lebigot F, Lafont B et al., « Le traumatisme psychique : rencontre et devenir ». Rapport présenté lors de la LXXXXIIe session du Congrès de psychiatrie et de neurologie de langue française, Paris, Masson, 1994, 228 p.

[6]Briole, G, שם.

[7]Freud letter to Pfister, 25/11/1928

[8]Eric Laurent, “ Le trauma a l’envers ”, Ornicardigital, 3/5/2002

[9]La cause du désir 98: Folies Dans la Civilisation (2018)-Nihil Novi  Sub Sole

(קיים בתרגום לעברית)