לאקאן לפי מרטי, ניגש אחרת: עם האדישות וההכוונה: לקחת את מקומנו בתוך 'אי ההתאמה':

 

'מדהים זה לראות את לאקאן משתמש בביטוי “זהות מגדרית”, אך מבלי לעשות בו דבר, מבלי להתעניין באופוזיציה מאירת-העיניים ביותר שניצבת בפניו (מין/מגדר) כפרדיגמה המצביעה על עובדה אנתרופולוגית מרכזית, שרדפה את האנושות מאז ראשיתה, כלומר הפער/ההתפצלות/החלוקה בין התכונות האנטומיות, הסימנים המורפולוגיים הראשוניים או המשניים של המין, לבין ההזדהויות האקיווקיות, הסמליות המנוגדות של הפולחנים החברתיים. אדישות זו של לאקאן ביחס לפונקציה של המילה מגדר, אשר מכל מקום אינה מפחיתה כהוא זה את ההעזה הקיצונית שנראה אותו מציג בשאלה זו, אדישות זו- מאפשרת לנו, בתמורה, לתפוס את כוח הייחוד הזה של המסמן במרחב התיאוריה, כל עוד הוא נישא על־ידי סובייקט ומובן ככזה על־ידי קהילה. יש אפוא להבחין כי לאקאן לא הלך במקרה זה בעקבות האמירה שלו עצמו: “עניין הוא שביחס לאמת חדשה, אין אנו יכולים להסתפק בכך שנעשה לנו מקום, שכן מדובר בלקיחת מקומנו בתוכה".'

 

ליאת ברגמן

 

עם תוספת של מרקו מאואס: