בפברואר 2010 פרסמה “האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית” גרסה ראשונית של קריטריונים אבחוניים של ה-DSM-V באתר האינטרנט שלה – האימפריה של האוטיזם נאלצה להתרחב מבפנים ומבחוץ גם יחד. למטרה זו הומצאו קריטריונים אבחונים חדשים והאוטיזם התקשט בשם חדש “הפרעה על הספקטרום האוטיסטי”. הספקטרום יכול עתה להופיע יחד עם המצאה אחרת של ה-DSM, “הפרעת קשב היפראקטיבית”, אשר בגרסאות הקודמות הוכרז כבלתי אפשרי. הDSM- אינו חדל להרחיב בשרירותיות את הקטגוריה של האוטיזם ולהחיל אותה על ילדים ומבוגרים, עד כדי כך שהיא החלה לספח אליה בהדרגה אבחונים פסיכיאטרים אחרים. כדי לקבל מושג ביחס להיקף התופעה, די לעקוב אחר ההבדלים בין המהדורות השונות ביחס לאבחון האוטיזם של הילדות. מאז שהאוטיזם הועלה למדרגת ספקטרום הוא יכול “לבלוע” את כל האבחנות הנבדלות ולהחליף את כל הפרעות ההתפתחות הפולשניות. מעתה האוטיזם אינו חלק קטן מהמכלול אלא השם של המכלול. לסדרה זו של החלפת שמות אין אלא מטרה אחת – להגדיל את שכיחות האוטיזם על מנת לחזק את יומרתו להיות “מספר חזק”. חתירה זו של הספקטרום להגמוניה היא שגרמה למתקפת נגד חריפה בארצות הברית. היא נובעת מקבוצות המייצגות את הלוקים בסינדרום אספרגר ומשפחותיהם, שכן תעשיית התרופות משתמשת בסינדרום אספרגר כטיעון לשיווק ו”מכירה” של האוטיזם. הסינדרום מכסה את מה שהפסיכיאטריה הקלסית נהגה לכנות “פסיכוזה ללא דפיציט אינטלקטואלי”; אולם השיווק המאסיבי של חברות התרופות חותר למכור את האוטיזם באמצעות מחיקת תרומתה של הפסיכואנליזה להכרה בעצם קיומו. אנייס אפללו היא פסיכואנליטיקאית, חברה באסכולה של הסיבה הפרוידיאנית (ECF) ושל הארגון העולמי לפסיכואנליזה (AMPP); פסיכיאטרית שעבדה שנים רבות בבית חולים; מלמדת בסקציה הקלינית Paris-Ile-de-France ובאוניברסיטת פריז VIII.
