איך לעשות כדי ללמד את מה שלא מלמדים?
?Comment faire pour enseigner ce qui ne s’enseigne pas
לימודי פרויד-לאקאן |שנת לימודים 2022/2023 | מנהל: ז'אק-אלן מילר | מרכז: מרקו מאואס

תכנית לימודים ראשית תתקיים בימי רביעי החל מ2 בנובמבר 2022 ועד 28 ליוני 2023 בין השעות 1630-21 במתכונת של נוכחות; המתכונת עשויה להשתנות בהתאם לתנאי המגיפה האקטואליים למועד הפתיחה.

בתכנית הראשית מתקיימים שישה סמינרים. בשבוע הראשון והשלישי מתקיימים השיעורים הבאים:

  • טיוטות :פרלה מיגלין ומרקו מאואס
  • סמינר קליני :פרלה מיגלין עם אבי ריבניצקי
  • סמינר קריאה:מבל גרייבר עם ליאת שליט ועם מלמדים ומשתתפים

בשבוע השני והרביעי מתקיימים השיעורים הבאים:

  • התחלות:דפנה עמית סלבסט עם אבינועם חקלאי
  • סמינר מבוא: אבי ריבניצקי, מבל גרייבר
  • שלמה ליבר יפתח השנה ציר ייחודי disputatio ‘בעד ונגד מרחב לדיון קונטרוברסיאלי’
  • סמינר מחקר : סמואל נמירובסקי ונתן ברנט, לסירוגין עם סמינר ‘תרגום וקריאה בשדה האנליטי’, נתן ברנט, רותי גדרון,שרון זוילי ומבל גרייבר.

שכר הלימוד:5100 ש”ח

לפרטים ולתיאום ראיון היכרות למשתתפים חדשים :doraplatform@gmail.com

 

 פירוט תכנית הסמינרים:

השנה נעסוק בטקסט של ז’אק-אלן מילר, ״ מבוא לקריאה של הסמינר על המועקה של ז’אק לאקאן״ , עת לאקאן, דצמבר 2007.

בעיקר, סביב האמירה של לאקאן, מצוטטת על ידי מילר בעמ’ 132-33

“אז לא כיניתי את האובייקט petit a עודף התענגות, דבר שמוכיח שהיה עוד דבר מה קודם -לכן שהייתי צריך לבנות כך.”

                         

כן, ה”עודף התענגות” ממוקם כגרעין של האי-נחת בתרבות.

 

“…il en absorbe, le cheval de Troie, de plus en plus dans son ventre, et que ça coûte de plus en plus cher.

C’est ça le malaise de la civilisation.”

 

“…הוא סופג, הסוס הטרויאני, יותר ויותר בבטן, ושזה עולה יותר ויותר ביוקר.

 זה האי נחת בתרבות”.

לאקאן, סמינר16,  11 יוני 1969. ״מקורות בלוגיקה של העודף התענגות״.

נפתח גם את הספר של אריק לוראן:

אריק לוראן, ״ הקרב על האוטיזם״ , רסלינג, 2022.

מתוך השראה מכנס הנלס השנה ״אי נחת ומועקה בקליניקה ובתרבות״ ניתן השנה תשומת לב מיוחדת לשני הםרמטרים המרכזיים האלה,אי הנחת והמועקה,בקריאה ובדיון של המיקרים. אי הנחת היא התנאי ההכרחי לתחילת האנליזה,סימן ראשון לסימפטום אפשרי ,שמהווה מצפן בניהול הריפוי.הופעת המועקה בכל זמן במהלך האנליזזה הינה ביטוי לפתיחה שיכולה לאפשר להפיק דבר מה בנוגע ליחס של ההתענגות לאמת.

טקסטים לשנת לימודים 2022-23

לאקאן, סמינר 10: ״ המועקה״ ( 1962-63).

כולל את מראי מקום של הסמינר. קודם כל, פרויד, ״ עכבה, סימפטום ומועקה״ , אבל גם מראי מקום נוספים.

בנוסף:

ז’אק-אלן מילר, ״ מבוא לקריאה של הסמינר על המועקה של ז’אק לאקאן״, עת לאקאן, דצמבר 2007.

אריק לוראן, ״ הקרב על האוטיזם״ , רסלינג, 2022.

 

מילר משתמש בביטוי “בית מלאכה”-un atelier– לסמינר הזה של לאקאן (עמ’ 22 בעברית), “חפירה בשטח”-fouille sur le terrain- (עמ’ 55 בעברית), וגם “שהוא לא יפרש אותו, אבל שאם היה עושה זאת, זה היה פסקה פסקה”-Si j’avais à le commenter – ce que je ne fais pas –,) je le ferais paragraphe par paragraphe. (עמ’ 77 בעברית).

 

לכן, הייתי מציע שבסמינר קריאה כן ננסה, מאד בעדינות, “לפרש אותו פסקה פסקה”, במקומות שנבחר במשך השנה.

ב”קרב על האוטיזם” כותב לוראן כי “האוטיזם הוא שם של הממשי“. [עמ’ 45].

לוראן עורך קריאה של עמדת הזוג  לפור , לפיה האוטיזם כמסמן ,אפשר גישה לממשי אחר מזה של הפסיכוזה, כזה שציין פרדיגמה חדשה של סבל נפשי אשר העניק סטטוס “אחר” לסובייקט.[עמ’38]

בפרק האחרון של המהדורה העברית, שכותרתו :”מקומות הידע” מציין לוראן את האוטיזם כאחד המקומות המכריעים של הידע בתקופתנו. הוא פותח את הפרק בציטוט של לאקאן מן ה”היערה האיטלקית”  בה פותח לאקאן את דבריו ב”ישנו ידע בממשי ועם זאת אין האנליטיקאי אלא המדען נדרש לשכנו” .

 

אך מהו הידע הזה הכרוך בפסיכואנליזה?.

“ידע הפסיכואנליזה יוצא מהתענגות הגוף המרוקנת מהטבעי באמצעות הלם השפה …… ” עמ141

 

על המועקה ,אומר לנו לאקאן, הינה :”אות של הממשי”. Anxiety , Signal of the real”  עמ’ 157 סמינר 10,

בין האוטיזם כ”שם של הממשי” למועקה כ”אות של הממשי”,

נלך למצוא  את  אופני הטופולוגיה של האובייקט.  לא בלי ההתוויה של לוראן : זה מהמקרה האחד ,מהמקרים אחד אחד שנקח עוד פיסת ידע  ,זה האקטואלי  בשדה הפסיכואנליטי.

והרי אין זו רק ק “ממרה” פופולארית.

בלי הדרך המתמדת  ה”עובדת” בסמינר המועקה, על תחנותיה, לא היה אפשר לומר זאת. 

כשמתאר לוראן את עבודתם של רוזין ורובר לפור הוא מדגיש את הבחירה המוחלטת שלהם לבקר את הקונטינגנטי על פני ערבות של סדר סימלי קיים אפריורי.

משם, מן, האירוע  הבלתי צפוי ,הקונטינגנטי נבנתה האפשרות לפעול עם הסובייקט, להתוות  דרך עבורו.

והקונטינגנטי הוא תמיד של האחד.

ואיך אפשר לחשוב את זה אם לא תהדהד “השארית  הpetit a הבלתי ניתן לכימות שאיננו אחד”? אודותיו לאקאן בסמינר 10?

או אם לא נתפוס שיש דבר מה באחר שאיננו מסמן?

שיש אחר באחר עצמו.

השנה ,יושם דגש על פן יישומי של המפגש .

ההתכוונות  שיפתח מעין “שולחן עבודה” שיזמין גם עמיתים מבתי החולים  איתם אנו עובדים,

הסמינר בתהליך,

 

נתמקד בעקר בקטעים מתוך “”The five forms of the object a,לאקאן

“ההרצאה על הסמפטום ז’נבה”, לאקאן

מילר, “מבוא לקריאה של סמינר על המועקה”

לוראן”,הקרב על האוטיזם”

 

חלקי ב”התחלות”

דפנה

 

 

״המועקה מגיחה, ברגע ובמקום שבו גופנו מונע ליצור את עצמו בממשי כגוף מאורגן, ולהחזיק את עצמו בצורתו, בהתאם לשתי הפעולות שלאקאן מבודד, כדי להציג אי-נחת ומועקה ב- ״השלישית״ . אנו יכולים לחשוב, כאן, על מה שמצוין כפוביה חברתית או פוביית בית ספר אצל הצעירים מאד, היכן שהסובייקט לא יכול יותר לחצות את הסף של ביתה או בית הספר שלו, שמא יסתכן במצב של התקף פאניקה. אלה הם בדיוק רגעים, בהם הגוף של ההוויה המדברת מתגלה כהטרוגני לגמרי לסובב אותו, לסביבתו, לרישומו בקבוצה החברתית שלו. אנו יכולים גם להתייחס לעובדות הקליניות, היכן שהגוף המדבר הופך הטרוגני, באופן מסיבי, למעמד שלו כצרכן, עד לנקודה בה אין לו יותר מקום או קיום, כשהוא מתמודד עם הפלישה של הזבל, כמו בסינדרום Diogenes, או הטרוגני למעמד שלו כנהג, ברגע שבו מדובר על כניסה לזרם תנועה, בכביש מהיר או בחציה של גשר״.

אמנם בסמינר 10 המועקה (או האיווי) פולשת ברגע בו הסובייקט פוגש בהשתקפות של האובייקט שלו עצמו, כך שהיציבות שהמימד האספקלרי מספק, בצמצמו את אובייקט petit a

לאפס, מופרת, אבל דבריו של דניאל רואה על כך ש״הגוף המדבר הופך להטרוגני״, או שמא מתגלה כהטרוגני, מפנה אותי לסמינר 23 בו מתגלה ההווייה שמבעד לדיבור כקשר הטרוגני בין שלושת המשלבים, בניסיון ללמוד עוד על רגעים אלה בהם ההטרוגניות מהווה מחסום בפני התביעה של ה-אחר להומוגניות.

 

אבינועם.

סמינר מבוא

מבל גרייבר עם יזהר עירון

נקרא שני טקסטים יסודיים לזיגמונד פרויד. נוכל לבחון מה השתנה ומה נותר כקבוע בניסוחיו של פרויד. עלינו להתחקות אחר העובדות הקליניות שדרשו את הניסוח החדש… ואלו שביקשו מה שכבר היה.

מתוך “מבוא לפסיכואנליזה” [1917]

ההרצאה העשרים וחמש: החרדה         

מתוך “מבוא לפסיכואנליזה – סדרה חדשה של הרצאות” [1933]

ההרצאה השלושים ושתיים: חרדה וחיי-יצר

הוצאת דביר, כרכים ראשון וחמישי

              

שפה,גוף,אוביקט א והסימפטום כפרמטרים פסיכואנליטיים לאי הנחת ולמועקה בתרבות ובקליניקה

 

אדון  יחד עם המשתתפים,בעיקר באמצעות הסמינר של ג.׳א.׳מילר ״עצם הריפוי״ שניתן בברזיל בשנת 1988 וגם תורגם לעיברית,בקשר בין אבן הנגף בריפוי ובאי הנחת בתרבות כמכלול.מדובר במכשול הכרחי לדרך הן של התרבות והן של הדרך האנליטית.מה ניתן לחצות,מה לא,מה תפקיד פעולת הצימצום בפעולה האנליטית ותפקיד החזרה בהתכנסות למסמן אדון בצד אחד וההמנעות בצד שני בפעולה הזאת?

עצם הדיבור ועימו הכנסת החוק מובילים לבלתי אפשרי שיוצר גם את התרבות וגם אי הנחת שלה ואת הסימפטום של היחיד כביטוי של המועקה בקליניקה כהכרח.ההתענגות נמצאת אצל בני האדם מחוץ לחוק,או במילים של פרויד:לא ניתן לחשב את הליבידו.

נתיחס לסימפטום כתוצאה של המפגש של המסמן עם הגוף,מפגש כשלעצמו מייצר גוף ומאפשר תיעול של ההתענגות ,אבל באותו העת דרך זה גם מביא לאי נחת ומועקה שמתבטאות בסימפטום.לכן הסימפטום הינו המצפן לריפוי וגם להבנת אי הנחת של התרבות בכל רגע היסטורי.

נוסף לסמינר של מילר מתוכננות קפיצות ל״אי הנחת שבתרבות״ של ס.פרויד ועוד.

אבי         

בעקבות “ערבות ממשית למושג של מועקה”

בסמינר מחקר נעסוק בהבדלים המשמעותיים והמהותיים בין פחד למועקה.
נתבסס על הסמינר 10 ועל ההרצאה “השלישית” של לאקאן , על-“המושג של מועקה” של סורן קירקגור, על שני סיפרים של צ’חוב שלאקאן מזכיר בסמינר 10, ובקטעים נוספים של לאקאן ומילר.

בנוסף,  ניצור קשר בין כל מקורות אלה לקטעים של הארגומנט שדניאל רוא חיבר עבור הכנס הבא של ה-NLS.

 בברכה,
נתי ברנט וסמואל נמירובסקי

ההשראה לנושא השיעור שנעביר השנה, נלקחה ממסמנים שמביאים פציינטים לקלינקה, כגון: א-מונוגמיה, יזיזות, הורות משותפת, שכמו מציעים פתרונות מודולריים לאין יחס מיני.   

 

במאמר ״פנטזיה״ מ-2005 מילר מתייחס לאמירה הרווחת,  שהסובייקט ההיפר מודרני, הסובייקט של העת הנוכחית, הינו חסר עכבות, חסר אוריינטציה, ונע ללא מצפן.  אם בעבר המסורת וכללי המוסר היוו גורם ממתן בעל אפקט אינהיבטורי, בחברה ההיפר מודרנית המתירנית, אין הדבר כך.  מילר מציע לזהות מצפן חדש- ומתייחס לאמירתו של לאקאן בנוגע לעליה של אובייקט a  קטנה לזניט  החברתית.  הוא אומר: ״המשפט הזה פעל כמצפן שלי, עבורי לפחות, משום שהוא סימן שנגענו בשמיים.  נגענו בשמיים העתיקים והנייחים, השמיים החקלאיים הנצחיים, שחברות שהיו לא ניידות, או איטיות להתפתח, היה להן אותם כנקודת יחוס.  מה שהמשפט הזה של לאקאן סימן, היה שכוכב חדש עלה לשמיים החברתיים, ה- socielo בספרדית.  וכוכב חדש זה, כפי שלאקאן העיר לגבי אובייקט a קטנה, הוא תמיד תוצאה של כפיה, חציה מעבר לגבולות passage beyond limits , שפרויד גילה, במונחיו שלו, בדיוק במעבר. זה מרכיב אינטנסיבי, שהופך כל אזכור של מידה למיושן, שהולך לכיוון של תמיד יותר, שהולך לעבר הבלתי ניתן למדידה, עוקב אחר מחזור שאינו עוד המחזור של העונות, אלא מחזור של חדשנות מואצת, של חדשנות תזזיתית״.  



בשיעור, נתייחס למושג  – passage beyond limit בהוראה הלאקאניאנית, והקשר שלו לדחיית האחרות, שיש לה ביטויים בסימפטומים שמציג הסובייקט המודרני.  נתייחס גם למענה של המדע לסימפטומים אלו, והברית האפשרית בין המדע והפסיכואנליזה, כשהעוגן המוצע לברית כזו- הוא הבלתי  אפשרי של היחס המיני.  

 

 ״התרומה של לאקאן לגמרי אינה מורכבת ממתיחת ביקורת על הממשי המדעי והידע בממשי.  מתיחת ביקורת על השיח המדעי היא  הדרך לגיהנום, שפותחת את הדרך לכל ההונאות של הפסיי…  השאלה היא לא אם לבקר ידע זה, אלא להודות בכך שיש ידע בממשי, ובאותו הזמן, לומר, שבידע הזה יש חור, שהמיניות עושה חור בידע הזה.  זוהי טרנספורמציה של פרויד, וזה אומר, לכרות ברית חדשה בין המדע לפסיכואנליזה שמושתתת על האין יחס.  ״אין יחס מיני״ נותן לנו את האתר של הפרקטיקה הלאקאנאינית, משום שזה צריך להשמע יחד עם ההצהרה שטוענת ש״יש ידע בממשי״.  ״אין יחס מיני״ זה משקל הנגד של ״יש ידע בממשי״ זהו היחס המיני שמתנגד לכל יכולות של השיח המדעי״ (Miller,2005).  



 נקרא  מתוך: 

סמינר vii -האתיקה של הפסיכואנליזה  פרק 15: The joissance of Transgression .

סמינר x על המועקה פרק 12: Anxiety, Signal of the Real, 

מאמר של אריק לוראן מ 2016 – The speaking Body.  On the unconscious in the 21st Century .  

 מאמר של מילר מ  2005  a Fantasy

 

 

רותי גדרון

 

 

“הצגה ב- Premontré” מאת ז’אק-אלן מילר

 הופיע ב”לאקאן Et” גיליון VIII

הדבר שהסקציה הקלינית תרמה במה שנוגע לפסיכוזות, הוא התייחסות להתענגות. ברור שלא היה צורך להמתין להוראתו של לאקאן וגם לא לפתיחת הסקציה הקלינית על מנת לקחת בחשבון את המימד הליבידינלי בפסיכוזות, בדיוק זאת הייתה נקודת ההתחלה של פרויד. לעומת זאת, אנו חבים ללאקאן את הרעיון של התמרון הפסיכואנליטי של ההתענגות באופן מִינֵי האובייקט a. מהי זיקתה של צורה אופרטיבית זו של התענגות לפסיכוזות?

… שאלה אחת חוצה את הוראתו של לאקאן : כיצד זה קורה שבפסיכואנליזה, אשר פועלת בשדה השפה מתוך פונקצית הדיבור, ניתן להשיג אפקטים שפועלים על דבר מה שנדחה מאותו שדה? במילים אחרות: כיצד לפעול על הממשי מתוך הסמלי? אם כי נכון הוא שחלק גדול מהוראתו פורסת את “הלא-מודע מובנה כשפה” – ניסוח של תגליתו של פרויד – מה שלאקאן עצמו החשיב כהמצאתו הוא האובייקט a. [ההדגשים הם שלנו]

מילר אומר שלאקאן הוא פרוידיאני בכך שניגש לפסיכוזה דרך סוגיית המציאות. פרויד דיבר על אובדן המציאות. נקודת המוצא של לאקאן היא כינון שדה המציאות עם חילוץ האובייקת a, דרך החסרה של ליבידו.

פסיכואנליזה היא פרקטיקה, לכן אנו זקוקים לניסוחים אופרטיביים שאיתם נוכל לפעול, לגעת בגוף. ב”הקרב על האוטיזם” (אריק לוראן, רסלינג 2022) נלמד על אופני חילוץ האובייקט אצל ילד זה או אחר שנעזר באנליטיקאי שרצה להפוך לנמען של סימניו. 

נקרא גם באחד המאמרים (“אל מסמן חדש”) מאת ז’אק-אלן מילר שהופיע ב- Comment finissent les analyses, Navarin 2022 (“כיצד מסתיימות האנליזות”). כאן מילר אומר ש”שדה הידע נשען אך ורק על חילוץ אובייקט a” ועם זאת חילוץ זה מעניק לידע את מסגרתו.

הערה קטנה מהיומיום. מאד טרנדי היום Immersive art על אופנים וירטואליים מרובים. תהיתי האם זה עובד הדבר הזה. יש תערוכה כזאת של גוסטב קלימט במדעטק. ואז התבהר לי שלאחר שהמשפחות עושות כל הסיבוב המרהיב של צבעים, של להיות “בתוך” החוויה, כבר לקראת היציאה יש תמונה גדולה של “הנשיקה”, תמונה עם המסגרת שלה, ויש חור ובחור הזה המבקר בתערוכה יכול למקם את ראשו ולהצטלם. זה לא נוסטלגיה, זה כורח מבני של מסגרת ושל חור.

מזכיר לי שמרקו אמר שגאוני השם שביל גייטס נתן להמצאתו – windows.

מבל גרייבר ושרון זוילי

נפלס את דרכנו בסוגיה קריטית זאת של תקופתנו, על פי הנקודות העוקבות הבאות:

  1. משבר האקלים מהו? – מילות מבוא
  2. “משבר המועקה של המלומדים” בתקופתו של ז’אק לאקאן ומשבר האקלים בתקופתנו
  3. ‘חלום הבלהות של האנושות’: מה יש, אם בכלל, לפסיכואנליטיקאים לומר או להציע בנוגע למשבר האקלים? האם וכיצד תיתכן בכלל יקיצה מחלום בלהות זה?  
  4. ‘הכחשה’ מהי?
  5. הכחשה, מועקה וסימפטום
  6. אי-נחת בתרבות
  7. מאי-נחת בתרבות… לסימפטום בתרבות
  8. … לסימפטום בנתיבי המועקה
  9. … למשבר האקלים: העולם, המועקה והסימפטום – איחוד וחיתוך

נתבסס על חומר הקריאה הבסיסי הבא (חומר נוסף יתווסף, כנראה, במהלך הסמינר):

  1. ז’. לאקאן, המועקה של המלומדים, ניצחון הדת (1974), הוצאת רסלינג, 2008.
  2. גוסטב דסל, “הנקודה העיוורת שלנו”, מופיע ב LRO 320, 26 בנובמבר 2021.
  3. ז. פרויד, פטישיזם (1927), מיניות ואהבה, הוצאת עם עובד, 2002.
  4. ז. פרויד, פיצול האני בתהליכי ההגנה, מיניות ואהבה, הוצאת עם עובד, 2002.
  5. ז. פרויד, תרבות בלא-נחת (1930), כתבי זיגמונד פרויד, כרך חמישי הוצאת דביר.
  6. דניאל רואה, הצגת כנס NLS לשנת 2023מועקה ואי-נחת בקליניקה ובתרבות“.

שלמה

 

לימודי פרויד-לאקאן | מנהל: ז’אק-אלן מילר | מרכז: מרקו מאואס

Dor-a-lacan.com

 

פרויד, קבעון לטראומה(1917[1]) חזרה (1920[2])

Tyche – Automaton

τύχη και το αυτόµατον

אריסטו, פיזיקה,ספר II,  פרקים 5-7

לאקאן, סמינר 11 ( 12/2/1964)

 

מפגש האהבה והמפגש הטראומטי הם שמות שונים לאותו מפגש. מוזר ולא כל כך. השפה העממית מכירה בשמות נוספים. ״ זה קרה״, ״ מזל טוב״, מזל ביש״, ״זה יכול לקרות״, ״ זה גורלי״, ועוד, לפי הסגנון של מי שנמצא שם, מוכן או לא מוכן למה שאי אפשר לדעת מראש, ״ כאילו במקרה״ . איך יכול להיות, שtyche  הוא גם מפגש עם החיים וגם עם המוות? בורחס אהב סיפור פרסי:

 “אדון,”  אמר המשרת לסוחר העשיר, “תן לי את הסוס הכי מהיר בבית.”  הערב אני רוצה להיות רחוק מבגדאד.  הערב אני רוצה להיות בעיר הנידחת איספהאן.

 – אבל למה אתה רוצה לברוח?

 – כי ראיתי את המוות בשוק והוא עשה מחווה מאיימת.

 הסוחר ריחם עליו והשאיר לו את הסוס;  והמשרת יצא עם תקווה להיות בלילה באיספהאן. אחר הצהריים הלך הסוחר עצמו לשוק, וכפי שקרה בעבר למשרת, גם הוא ראה את המוות.

 “מוות,” הוא התקרב אליו, “מדוע עשית מחווה מאיימת למשרת שלי?”

 “מחווה מאיימת?  – ענה המוות – לא, זו לא הייתה מחווה של איום, אלא של תדהמה.  הופתעתי לראות אותו כאן, כל כך רחוק מאיספהאן, כי הלילה אני חייב לקחת את עבדך באיספהאן.”

 

 

 

ומה לגבי automaton, המונח השני של אריסטו, שלאקאן מעלה בסמינר 11 כדי לתת לנו לחוש שיש מה ששייך למישור של המפגש עם הממשי,  ומצד שני מה ששייך למישור של החזרה?       לגבי ה automaton, בין התרגומים השונים, נזכיר כאן רק אחד, זה שמציע גילרמו אז׳נדיא (Echandia ), שתרגם את הפיסיקה של אריסטו לספרדית:  ״משהו שקורה באופן אוטומטי “ de suyo” –״בלאו הכי״ ״ממילא״ , כאשר הוא  נוצר “מעצמו”, על ידי הרשת היחידה של הסיבות והסיבות הקובעות אותו, “באופן ספונטני” ועיוור, כמו הגשם או הריפוי העצמי של מחלה.״ [3]

אי אפשר לתרגם באופן מלא את שני המונחים:  הם קיימים בתוך האופן היווני של המחשבה. אבל השיח האנאליטי מאפשר כניסה מחודשת אליהם.

אריסטו כותב על מישהו שהלך ממילא לאגורה, המרחב הציבורי, היכן שלא חשב כלל לפגוש מי שהיה חייב לו כסף, ושפגש אותו דווקא שם, כאשר השני הלך כדי לקבל תשלום, וכך במזל (tyche) איפשר לגבות את התשלום שהשני חייב לו.

אנאליזנט אחד של גי בריול (Briole)[4] הולך לפגוש מאהבת בפריז  בסתר, ״ כגבר בוגד״ כפי שהוא מגדיר את עצמו. פתאום- פצצה ברחוב de Rennes. וגי בריול מעיר: ״ כמו האיש באגורה (של אריסטו) , גם עבור סובייקט  זה, זה לא היה בכוונה לפגוש פצצה, ובכל זאת הממשי של הפיצוץ בא כתשובה למה שהוא מחפש, מבלי שהחליט עדיין למצוא אותו.״[5]

איך, עם הפילגש הזו שכל כך מחזיק בה, לא להיות, שוב, מעומת עם אשמה וחוסר האונים שלו;  ליתר דיוק “לפגוש כל דבר, אבל לא את הסירוס”.

נזכיר עוד עדות שבמאמר של גי בריול[6], שהיה מאד עסוק בנושא של הטראומה, ושהיה בפנל בתל אביב סביב העניין, הזדמנות, בעקבות הזמנתי לסקציה הקלינית.עכשיו מדובר על קטע של הסופר הספרדי חביא קרקס, שכתב בסיגנון מוכר באמריקה כ ״faction״, fact + fiction.

 ״כאשר רפאל סאנצ’ז מזאס – מנהיג ימין בקטלוניה – ניסה לחזור לגבול צרפת, הוא נעצר ועוכב בברצלונה.  כשהגיעו חיילי פרנקו הוא עזב איתם והם נפלו למארב לא הרחק מהעיר.  בבלבול הירי

 

הוא נמלט והסתתר בתוך עץ קטן.  “משם יכולתי לשמוע את קולותיהם של אנשי המיליציה שמחפשים אותי.  בסופו של דבר אחד מהם גילה אותי.  מבטו קפא במבט שלי.  ואז צעק לחבריו, “אין כאן איש!  הוא הסתובב והסתלק.  עבור המיליציאן הזה, כותב המחבר, לעולם לא נדע מה עובר לו בראש ברגע;  כשהסתכל לו בעיניים״.

פרויד ידע שיש בעיה מבנית באשר למיקום של האנאליטיקאי במפגש שכרוך  בטרנספרנס, כאשר הוא כותב  לכומר פיסטר[7]:

“And now, just suppose I said to a patient: ‘I, Professor Sigmund Freud, forgive thee thy sins’. What a fool I should make of myself.

… analysis is not satisfied with success produced by suggestion, but investigates the origin of and justification for the transference.”

המיקום של האנאליטיקאי במקום של ״ טראומה מספיק טובה , כך שמאפשר לסובייקט לדבר״, כמישהו שיכול להשתמש לעתים במובן,  אבל שאינו מאמין בו [8] , פותח קריאה ״ מעשית״ , ״הפוכה״, גם של אריסטו, גם של פרויד וגם של לאקאן.

קריאה מעשית זו, היא שתעסיק את הסקציה הקלינית ואת הג’יאפ לקראת כנס NLS 2021.

 

                                                                                                                        מרקו מאואס

                                                                                                                                   

 

 

 

 

 

 

 

 

תכנית לימודים ראשית תתקיים בימי רביעי החל מ3 בנובמבר 2021 ועד 29 ליוני 2022 בין השעות 1630-21 במתכונת של נוכחות ו- zoom; המתכונת עשויה להשתנות בהתאם לתנאי המגיפה האקטואליים למועד הפתיחה.

בתכנית הראשית מתקיימים שישה סמינרים. בשבוע הראשון והשלישי מתקיימים השיעורים הבאים:

  • טיוטות :מרקו מאואס עם פרלה מיגלין
  • סמינר קליני :פרלה מיגלין עם אבי ריבניצקי
  • סמינר קריאה:מבל גרייבר עם ליאת שליט ועם מלמדים ומשתתפים

בשבוע השני והרביעי מתקיימים השיעורים הבאים:

  • התחלות:דפנה עמית סלבסט עם אבינועם חקלאי
  • סמינר מבוא: אבי ריבניצקי, מבל גרייבר
  • שלמה ליבר יפתח השנה ציר ייחודי disputatio ‘בעד ונגד מרחב לדיון קונטרוברסיאלי’
  • סמינר מחקר : סמואל נמירובסקי ונתן ברנט, לסירוגין עם סמינר ‘תרגום וקריאה בשדה האנליטי’, נתן ברנט, רותי גדרון,שרון זוילי ומבל גרייבר.

שכר הלימוד:5100 ש”ח

לפרטים ולתיאום ראיון היכרות למשתתפים חדשים :doraplatform@gmail.com

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פירוט תכנית הסמינרים

  • טיוטות | פרלה מיגלין ומרקו מאואס

״איך זה קרה עבור פרויד, ואיך זה קרה עבור לאקאן.״

בשנה הקרובה נתייחס ל״ קבעון וחזרה״ מבחינת המחקר של פרויד, בין ההרצאה 18 ״ הקבעון לטראומה-הלא- מודע” (1915),  לבין ״ מעבר לעקרון העונג״ (1920), ולא בלי קשר למכתבים שלו לפליס. העיקר הוא ״איך זה קרה עבור פרויד״ , ואיך היה עבור לאקאן לפגוש קשים בכיוון הומולוגי, ״קבעון וחזרה״ . 

מרקו מאואס

  • סמינר קליני | פרלה מיגלין עם אבי ריבניצקי

La répétition apparait d’abord sous une forme qui n’est pas claire, qui ne va de soi, comme une reproduction, ou une présentification, en acte.

Voilà pourquoi j’ai mis L’acte avec un grand point d’interrogation dans le tableau, afin d’indiquer que cet acte restera, tant que nous parlerons des rapports de la répétition avec le réel, a notre horizon.

Il est assez curieux que ni Freud, ni aucun de ses épigones, n’ait jamais tente de se remémorer ce qui est pourtant a la portée de tout le monde concernant l’acte-ajoutons humain, si vous voulez, puisque a notre connaissance, il n’y a d’acte que d’homme. Pourquoi un acte n’est, lui, un comportement ?

Fixons les yeux, par exemple, sur cet acte qui est, lui sans ambiguite, l’acte de s’ouvrir le ventre dans certaines conditions-ne dites pas hara-kiri, le nom es seppuku. Pourquoi font-ils ca ? Parce qu’ils croient que ça embête las autres, parce que dans la structure, c’est un acte qui ce fait en l’honneur de quelque chose. Attendons. Ne nous pressons pas avant de savoir, et repérons ceci, qu’un acte, un vrai acte, a toujours une part de structure, de concerner un réel qui n’y est pas pris d’évidence. Lacan Jacques, Le Seminaire, livre XI, cap, IV, Page 50

 

 

 

 

תרגום

החזרה מופיעה לראשונה בצורה  שאינה ברורה, שאינה מובנת מאליה, כשיחזור,או הצגת נוכחות (en acte), לכן שמתי את אקט עם סימן שאלה גדול למטה בלוח, כדי לציין שהאקט הזה ישאר, כל עוד אנחנו מדברים על יחס בין החזרה לממשי, באופק.

זה די מוזר כי  לא פרויד, ולא כל האפיגונים שלו, מעולם לא ניסה לזכור מה הוא בכל זאת  בהישג של כולם. לגבי האקט האנושי נוסיף-תן לנו, אם אתם רוצים, שכן למיטב ידיעתנו, אין אקט אלא של האדם.למה אקט הוא לא התנהגות?

הבה נקבע את עינינו, לדוגמה על ידי, אקט  זה שהוא, ללא עמימות, הפעולה של פתיחת הבטן בתנאים מסוימים-  hara-kiri, השם הוא-  seppuku. למה הם עושים את זה? כי הם מאמינים ש זה מפריע לאחרים, כי במבנה, זה אקט שנעשה  לכבוד דבר מה. בוא נמתין. הבה לא נמהר עד שנדע, ותנו לנו לגלות זאת, כי אקט, אקט אמיתי, תמיד יש לו חלק  מהמבנה, לדאוג לממשי כי הוא לא נלקח שם כמובן מאליו.(סמינר XI ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה,פרק 4 רשת של מסמנים, חלק 3, עמוד 50 בצרפתית).

סטיבנס כותב בארגומנט לקראת הכנס* קטע לקוח מ”אנאליזה סופית ואין סופית” של פרויד, טקסט מ1937: “אצל פרויד הקבעון נותר תמיד קשור לחזרה של תו ליבידינלי מסוים שהיה טראומטי. כלומר שהיה מעורב בהגחה של ממשי.(…)פרויד זיהה את מה שאנו מנסחים כצירוף של האחד וההתענגות, צירוף הגורם לכך שהליבידו אינו נתון לטרנספורמציה, למטמורפוזה, להתקה. המשמעות של נקודת הקיבעון היא שיש אחד של התענגות, החוזר תמיד לאותו מקום, ולכן מכנים אותו ממשי”.

מכאן שעל מנת שהממשי ילקח בחשבון בהכוונת הריפוי יש להמשיך את האנליזה אל מעבר, עד חשיפת נקודה זו… תוצאותיה של חשיפה זו, הן רלוונטיות -לתפוס מה שלורן מכנה בספר שלו: “התחושה הדלירנטית של החיים”, פירוש אמיתי המגיח תמיד מעבר לכל חישוב, אין זה אקט חינם.

נתכנס בסמינר קליני סביב מקרים שיובאו בכתב לכל מפגש, כך שנוכל לקרא את הסימפטום.

-*-ארגומנט של אלכסנדר סטבנס: קבעון וחזרה -תרגום ועריכה מצרפתית ואנגלית

חמוטל שפירא וענת פריד (מופיע באתר של הגיאפ).

                                                                                                                        פרלה מיגלין

 

  • סמינר קריאה |מבל גרייבר עם ליאת שליט ועם משתתפים ומלמדים

השנה בסמינר קריאה במרכז: הסמינר 11 של לאקאן “ארבעת מושגי יסוד של הפסיכואנאליזה.״

 (1964) ,Seuil,  1973.זהו הסמינר הראשון  שלאקאן נתן את הסכמתו לז׳אק- אלן מילר לפרסם,לא לפני שמילר הסכים לערוך אותו, אבל ״בתנאי שאערוך את כולם״.זהו גם הסמינר שבו מילר (בגיל 20) שואל את לאקאן על  ״ מהי האונטולוגיה שלו״ .נשלב את הקריאה של הסמינר עם טקסטים יסודיים נוספים.

                                                                                                                        מרקו מאואס

  • סמינר התחלות | דפנה עמית סלבסט ואבינועם חקלאי

קליניקה של חזרה בגוף ובזמן

הפעם ב”התחלות” אבקש לפגוש את הנושא של “קיבעון וחזרה” (גם) תוך מאמץ לחקור תופעה קליני, .כמו הומוסקסואליות נשית. במאמרו “על פרוורסיה” כותב מילר “..פרוורסיה זו ,פניה לאב, בשום מקום איננה יותר מפורשת מאשר במקרה של ההומוסקסואליות הנשית אשר בהתמדה מעידה על אהבה עצומה לאב, מעניק לגיטימיות לשימוש במונח הפרוידיאני “קיבעון”. הקיבעון האבהי של ההומוסקסואלית הנשית. קיבעון של אכזבה אשר פגש על ידי אהבה זו לאב אכזבה….”כאן הקיבעון הוא של הליבידו. סטבנס בארגומנט רושם: “קיבוע הליבידו מתרחש תמיד בנקודה טראומטית ולעיתים הוא מאוד מוקדם. הדחף נעצר ,מעוכב ומתקבע בנקודה מסוימת בהתפתחות.”כמו כן,אם למדנו עם לאקאן ומילר בסמינר המועקה שהקיבעון מציין את מה שמסרב לאופהבונג המסמני את מה שבכלכלת ההתענגות של כל אחד לא נכנע לפאליסיזציה. מנקודת הסירוב הזו נלך אל שדה הנשיות על מנת לתפוס את המודליויות השונות של הטראומה הקונטינגנטית.כמו כן,ננסה לבודד את תופעת ההישנות או ה’חיזרור’ באוטיזם וננסה השיב האם נוכל לבודד אותה כ ‘קבעון וחזרה ‘כפי שמנסח אותם לאקאן בסמינר 11 בנסחו את ” ניכור[איחוד] וההפרדה [חיתוך]”? איך נרשום את ההבדל בכלכלת ההתענגות? או הדחפי ביחס לחורים שבגוף?האם השוני בקשר עם האחר, [קיום או אי קיום של הריק בין המסמנים] מביא גורל אחר לאופני החזרה ואו ההפרדה של ההתענגות מן האחר ?ועם כל זה, האם נשמר המעמד הקונטינגנטי של הטראומה, של גורל הדחפים באורגנים של פתחי הגוף?ננסה ליצור צירי עבודה של קריאה ודיון בתוך קאורדינטות אלו.

דפנה עמית סלבסט

 

 

 

בשנה זו ארצה לעסוק במסגרת ״התחלות״ בנושא הזמן בחזרה. אתבסס על שיעוריו של מילר המופיעים ב״ארוטיקה של הזמן״, למשל: ״…המאניה מסומנת על ידי החיפזון, כאילו הסובייקט חי בהווה צר מדי ביחס למה שיש לו לומר, בעוד שהמלנכולי חי בהווה ארוך למדי…עבור המלנכולי הזמן נע מהעתיד לעבר. עבור המלנכולי העתיד חולף והופך במהרה לעבר. זה מה שמעורר אצל המלנכולי את התחושה המיוחדת הזו של ” קיפאון בזמן״ (עמוד 44) . כמו כן, ב״שיחות ארקשון״ מופיעות כמה התייחסויות לזמן, בעיקר של ז’אק אלן מילר, למשל: ״היתרון בלומר זאת כך הוא בהדגשת התקפות חוצת הקטגוריות של נוסחה זו. יש אמנם בפסיכוזה קריאה אל הסירוס באופן של החסרה, אך היות שאינו יכול להתגשם בסדר הסמלי, הוא חוזר על עצמו ללא הרף בממשי… האם אין אנו פוגשים את ההישנות הבלתי פוסקת עם חומר שונה לחלוטין, במקרה של קסטנה? הסובייקט מנסה לעבור אל תוך שרשרת המסמנים ולחשוב, ויש הרגשה שהצעד נתפס במשהו, שהוא כושל כמו מרסל על המדרכות. לכן.) הוא חוזר על עצמו ללא הרף בהווה נצחי…התו של ההישנות בהווה הנצחי״ )עמוד 158.

אבינועם חקלאי.

  • מבוא: מבל גרייבר, אבי ריבניצקי

 

הפסיכואנליזה התחילה עם התופעות של קיבעון וחזרה, פרויד התחיל בזה. בהתחלה הקיבעון והחזרה לבשו ניסוחים אחרים, שמות אחרים, התנסחו במונחים של זיכרון, היזכרות ושכיחה. הזיכרונות והלקונה, החור בזיכרון, השכיחה.

המונח הראשון שעלה לי לראש הוא מתוך “פרוייקט של פסיכולוגיה”. אני מתרגמת כך: “כל מי שמתבונן בהיסטריה שם לב, מלכתחילה, שההיסטריות כפופות לכפייה שנכפת על ידי ייצוגים חזקים במיוחד, Uberstark.”

מהמקרה דורה, אני מתרגמת: “במקרה של דורה, החזרה הבלתי פוסקת של אותן המחשבות הנוגעות לקשר בין אביה וגברת ק. אפשרה לאנליזה הזדמנות לתועלת חשובה עוד יותר… מסלול מחשבות כזה יכול להיקרא חזק במיוחד, חזק ביותר… ‘אני לא יכולה לחשוב על דבר אחר'”.

האם הם לא ניסוחים ראשוניים של הקיבעון ושל החזרה?

הבעיה היא למצוא זיכרון שייטיב עם הלא-מודע, אף זיכרון שהוא הלא-מודע עצמו. בשנות ה- 50′ לאקאן, על מנת לנסח זיכרון לא-פסיכולוגי, נעזר במכונות, בדבר שהיה אז חלוצי, חוד החנית של הטכנולוגיה באותה תקופה: הקיברנטיקה, המחשבים הראשונים.

 

 

בסמינר השני על “האני בתיאוריה של פרויד ובטכניקה הפסיכואנליטית” לאקאן מדבר על הסיפור “המכתב הגנוב” לאדגר אלן פו ועל המשחק של זוג או פרד. “הסמינר על ‘המכתב הגנוב'” (ז’אק לאקאן, “כתבים” כרך א, תרגום נועם ברוך, עריכה מרקו מאואס, רסלינג, 2015) פותח את ה”כתבים”, מקום יוצא מן הכלל כי לא תואם לסדר הכרונולוגי שמארגן את הספר.

משם: “… אנו יכולים למצוא בשרשראותיה הסדורות של שפה פורמלית את כל הסממנים של זכירה: ביחוד של זו שהתגלית של פרויד דורשת.” (עמוד 40)

“אוטומטיזם החזרה – אף שהמושג מוצג ביצירה הנדונה [“מעבר לעיקרון העונג”] כמי שנועד ליישב פרדוקסים מסוימים המתגלים בקליניקה, כדוגמת החלומות המופיעים בנוירוזה הטראומתית או התגובה הטיפולית השלילית – אינו יכול להיות מובן כתוספת למבנה הדוקטרינלי, אפילו היה גולת הכותרת שלו.

במושג זה פרויד שב ומאשר את התגלית הפותחת שלו – כלומר את תפיסת הזיכרון המשתמעת מן ה”לא-מודע” שלו. העובדות החדשות הן לו כאן הזדמנות לשוב ולהבנות אותה בצורה חמורה יותר, ולהעניק לה בתוך כך צורה מוכללת…” (עמוד 43)

הדברים הולכים רחוק, עד: “מה שחוזר על עצמו אינו תוצר של לא כלום מן הממשי… אלא בדיוק של מה שלא היה”. זה הניסוח החתרני של זיכרון לא-פסיכולוגי, הוא יכוון אותנו.

מבל גרייבר

 

בחלקי בקורס אני מעוניין לעסוק בדיאלקטיקה או בהעדר הדיאלקטיקה בין טיכה ואוטומטון והקשר לקיבעון.האם ניתן, אולי, לדבר על שני סוגי קיבעון,אחד קשור לחזרת המסמן והשני להתענגות ולסינטום?

אבי ריבניצקי

 

 

 

 

 

 

 

חדש: Disputatio באחריות שלמה ליבר

השנה ייפתח ציר חדש”בעד ונגד :מרחב לדיון קונטרוברסיאלי”, מרחב אשר יאפשר ‘לשים על השולחן’ המצאות בדוקטרינה האנליטית- לדון בהן ולהתווכח עמן באופן רציני בסגנון ה- disputatio (ראו ערך disputation בויקיפדיה).

הגוף החולם

התוכנית המוצעת להלן, מבוססת על תזה שלי שבמרכזה אני מעמיד מונח חדש: הגוף-החולם (בדומה למושג השגור: “הגוף המדבר”), שלאורו ניתן להעלות ולבחון את השאלה האם אין החלום אירוע-גוף?

לפי ז’אק-אלן מילר, אירוע-גוף מתייחס לאירועי שיח שהותירו עקבות על הגוף, “וכך קורה מכיוון שלמסמן אין רק אֶפקטים (effects) מסמנים, אלא גם אֶפקטים של אׇפקט (affect) בגוף”. ההדגש במשפט זה נופל, לפי הבנתי, על המנח אׇפקט, ואי-לכך הוא ישמש בעבורנו אחד הצירים המרכזיים לבחינת הסוגיה שלעיל. 

ציר מרכזי נוסף טמון במונח טבור-החלום, כאותו מקום בחלום הכרוך, אליבא פרויד, ב-  Unerkannten (לא ניתן להכירו). לאקאן מקשר את טבור-החלום למה שפרויד מכנה הדחקה ראשונית, שגם היא כמוה מאופיינת בבלתי-אפשרי כסימנו של הממשי. עבור פרויד ההדחקה הראשונית, המפרידה הלכה למעשה את הייצוג הדחפי מן האׇפקט, כרוכה בקיבעון.  לאחר ההדחקה, גורלות שונים יהיו לייצוג הדחפי ולאׇפקט. האׇפקט, בדומה למונח התענגות, אינו, כמובן, בלי הגוף. ונזכיר את מה שכתב פרויד בעניין האׇפקטים בחלום בספרו “פשר החלום”: “החלום עומד בתוקף על זכותו להיכלל בין חוויות הנפש הממשיות (wirklichen Erlebnisse) בגלל האׇָפקטים שלו, יותר מאשר בגלל תוכנם של דימוייו”.

ביבליוגרפיה:

פרויד, ז., (1900), פירוש החלום, פרק 2: השיטה של פירוש החלום – ניתוח חלום לדוגמה (חלום הזריקה של אירמה), הוצאת עם-עובד, תרגום: רות גינזבורג.

פרויד, ז., (1900), פירוש החלום, פרק 7 , תת-פרק א: שכחת החלומות, עמוד’ 478-479, הוצאת עם עובד, תרגום: רות גינזבורג.

פרויד, ז., (1900), פירוש החלום, פרק 6, תת-פרק ח: האפקטים בחלום. הוצאת עם עובד, 2012,  תרגום: רות גינזבורג.

 

פרויד, ז., (1915), “ההדחקה”, כתבי זיגמונד פרויד, כרך רביעי, עמוד’ 53-61.

לאקאן, ז’., “הטבור של החלום הנו חור” – תשובתו של ז’אק לאקאן למרסל ריטר,et  לאקאן, גיליון VI, מאי 2020, עמוד’ 134-139, תרגום: קלאודיה אידן.

Miller, J.- A., “The Unconscious and the Speaking Body”, in Hurly-Burly, Issue No. 12 January 2015, especially pp. 123-127.

                                                                                                            שלמה ליבר

 

  • אחת לחודש:סמינר מחקר : סמואל נמירובסקי עם נתן ברנט

הנחת המחקר שלנו, במפגשי מחקר,תהייה שהאיווי נקבע סביב לתווים הנושאים אופי פרוורטי, דחפי, והמקרינים, באופן בלתי מודע, על כל הבחירות של הסובייקט (מנגנון דומה מבחינה פורמאלית לזה של ההדחקה הראשונית ושל חזרתה).

ננסה להביא עבור הנחה זו תמיכה ביבליוגרפית קלינית ותיאורטית.

הנה דוגמה קטנה מהשיעור הראשון של סמינר 6 של לאקאן בו הוא אומר שאחד מהגילויים של ההתנסות האנליטית הוא שהאיווי מקובע, שתול, סרוג בתוך הפנטזמה: ברקמה הנוצרת בין הסובייקט לבין האובייקט..ואפילו שהקיבעון הינו מרכיב יסודי של פנטזמה זו. הסובייקט המתאווה מכליל את האובייקט שלו בתוך הפנטזמה היסודית שלו. החל מגילוי זה, המרכיב הפרוורטי של הפנטזמה אינו כבר אנומליה או סטייה אלא כלל של האיווי. “זה מה שמגדיר את הפנטזמה…   לאיווי האנושי יש את התכונה של היות מקובע (‘être fixé), מתואם, קשור, לא לאובייקט, אלא תמיד באופן מהותי לפנטזמה…מדובר בעובדת התנסות שנשארה מסתורית במשך הרבה זמן… עובדת התנסות שהאנליזה הכניסה לזרימת הידע.. רק החל מהאנליזה הדבר הזה אינו נחשב כבר לאנומליה, לדבר-מה אָטוּם, סוטה, סטייתי, השייך לסדר של הפרוורסיה של האיווי.”(התרגום וההדגשות הם שלנו).

                                                                                                סמואל נמירובסקי עם נתן ברנט

  • אחת לחודש : סמינר ‘תרגום וקריאה בשדה האנליטי’: נתי ברנט, רותי גדרון, מבל גרייבר ושרון זוילי

בקורסים שהעביר ז׳אק אלן מילר ניתן למצוא ׳תרגום׳, ׳המצאה׳, ׳הבהרה׳, ופיתוח מתמידים של רעיונותיו של לאקאן. בד בבד עם פיתוחיו את רעיונותיו של לאקאן, והנגשתם לשומעי הקורס

 

 

ולקוראיו, מילר בוחר לא פעם  לתאר את האופן בו הוא ניגש ללימוד הקורסים שלו, ולהוראת לאקאן. מילר משתף את השומעים ברגעי הגילוי של פיתוחיו, מגלה את השמחה או הקושי במהלך חיפושיו,

ואת השפעת הסמינרים ו׳תרגומם׳ עליו באופן אישי, במסגרת המשימה אותה קיבל על עצמו, להוציאם לאור. זוהי דרך שהתווה מילר, לפיה, אין אף רעיון או אמירה של לאקאן, (גם כאלו שנאמרו לאו דווקא במסגרת הסמינרים), שאין להם מקום או שאינם יכולים להשתלב במרקם ההוראה של לאקאן. מילר עצמו מתאר משימה זו כמשימה שיכולה להיתפס ׳כמשוגעת׳.

התעקשות זו של מילר והיכולת לממשה, מצביעות כמעין ‘פרקטל’ מהי הפסיכואנליזה עבור מילר, וכיצד הוא מציע לנו להתייחס אליה. באותו כיוון, במהלך השיעורים יובאו בעיקר התייחסויות שונות של מילר לעצמו לפעולותיו ולדרך עבודתו, כאלו המבהירות מהי הפסיכואנליזה עבורו, תוך חקירה מה ואם ניתן להסיק מהתייחסויות אלו, להכשרת האנליטיקאי.

                                                                                                            נתן ברנט

במסגרת “תרגום וקריאה בשדה האנליטי״ נקרא את פרק 15 מתוך סמינר xi ״מן הליבידו לאהבה״.  אגש  לטקסט דרך השאלה שמציג מילר בפני לאקאן בתום השיעור הקודם לשיעור זה, שיעור מן ה 13 במאי 1964, המופיע בסמינר בפרק 14 תחת הכותרת ״הדחף החלקי והמסלול שלו״.  שאלתו של מילר עוסקת בקשר שבין הדחף והממשי, וההבדל בין האובייקט של הדחף, זה של הפנטזמה וזה של האיווי.  בתום תשובתו לשאלה זו  מסכם לאקאן:״ אין ספק שישנו ממשי…לסובייקט יש קשר קונסטרוקטיבי עם הממשי הזה אך ורק בגבולות הצרים של עקרון ההנאה, של עקרון ההנאה שאינו נכפה על ידי הדחף … זו הנקודה של ההופעה של אובייקט האהבה.  כל השאלה היא לגלות, כיצד אובייקט אהבה זה מצליח למצא תפקיד שאנלוגי לאובייקט של איווי״  מה מאפשר לאובייקט אהבה להפוך לאובייקט של איווי.  מה שכרוך באפשרות הזו, קשור למציאות המינית, או במילותיו של מילר ל ״ממשי המיני״ (״העברה, חזרה והממשי המיני״, 2011). אותו ממשי מיני שכרוך  הן בטרנספרנס, בשדה של האהבה והן בחזרה. 

רותי גדרון

 

חזרה- הישנות טהורה

מאז הומשג האוטיזם על ידי לאו קאנר הפנומן של החזרתיות ״”sameness  היה אחד המאפיינים הבולטים.על מה מדובר בעצם. מה לזה וללא מודע?

 

 

לוראן בספרו “קרב האוטיזם” מדבר על האוטיזם החל מההמשגה של מילר את השדה של הפסיכוזה עם החזרה של ההתענגות. אם בסכיזופרניה ההתענגות חוזרת בגוף, בפרנויה באחר הגדול, באוטיזם לוראן אומר שההתענגות חוזרת בסף. יחד עם כך הוא מדבר על העדר מסלול דחפי העובר דרך מקום האחר.עם שתי התוויות פאראדוקסליות אלה ננסה לאמר משהו על החזרה.

אופנים רבים לחזרה בשדה זה. האם נוכל לחלץ משהו מהמבנה שם? לאקאן מדבר על כך גם במבנה המינימלי של ההזייה יש את המבנה הכללי של היחס של הפסיכוטי אל השפה.

האם מה שלוראן קורה לו ״הישנות טהורה״ יש לו משקל דומה בשדה של האוטיזם? מה בין הישנות טהורה וחזרה? מה ניתן ללמוד מהחזרה כאופן לטפל באקיווקיות של השפה ? נלך בעקבות הווינייטות הקליניות והעדויות שלוראן מביא בספר על מנת לחקור סביב.

מבל גרייבר, שרון זוילי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  • חדש! ערוץ לימודים בצפון באחריות שרון זוילי וח’ליל סביית. תכנית לימודים דו שנתית. ימי שישי , אחת לשבועיים.

 

קריאה בסמינר 11 – ארבעת מושגי יסוד של הפסיכואנליזה

בציר לימודים זה נתמקד בקריאה של סמינר 11. הסמינר שלאקאן העביר באותה שנה של פרישה או הדרה שלו מהחברה הפסיכואנליטית העולמית, ושבסופה הוא ייסד את האסכולה שלו. ניתן לראות את המסירה שלאקאן עושה באותו סמינר כחלק מאותה עבודה שציפה שתתבצע במסגרת האסכולה שלו ואשר ייעד לה ב”אקט היסוד” את המשימה: להשיב לשדה שפרויד פתח “את הלהב החותך של האמת שלו” ולפרקטיקה האנליטית “את החובה לה היא ראויה בעולמנו”.

כחלק מהמאמץ שלו “להוקיע את הסטיות שהתפתחו בשדה הפסיכואנליטי” אחרי פרויד, ממקם לאקאן את השיח האנליטי, החל מהקליניקה סביב ארבעת המושגים שמגדירם כמושגי היסוד של הפסיכואנליזה: לא מודע, חזרה, דחף וטרנספרנס, ומציג את הקריאה הייחודית שלו את הטקסט הפרוידיאני, תוך הישענות על והדגשת החומריות של השפה כפי שהיא באה לידי ביטוי ומתגלה במופע של מושגים או תופעות אלה בהתנסות.

במהלך העבודה שתתרחש, נדלג בין הקריאה בסמינר והקריאה בטקסטים של פרויד ככל הניתן. נעשה שימוש וקריאה בארגומנט של כנס ה- NLS לשנה הבאה: “קבעון וחזרה” אשר מתכתב עם חומרי הסמינר ומאפשר גישה לתפניות ולהדגשים השונים שחולל לאקאן בחשיבה האנליטית.

ח’ליל סביית

על שאלה מקדימה לכל טיפול אפשרי בפסיכוזה-סוגיות בשדה ההעברה

“הסובייקטיבי אינו מהצד של זה שמדבר, הסובייקטיבי הוא מה שאנו פוגשים בממשי, ומה שתלוי במה שעומד לקרות לאותו סובייקטיבי הוא התשובה אשר ניתנת לו”{ לאקאן סמינר 3}

ההפרעה הינה בשפה עצמה, בנתפס ולא בתופס, זוהי עמדה אתית  איתה ניגש לאקאן לשדה של הפסיכוזה. גם המיקום שלו את הליבידו- איבר הולך בכיוון של תפיסה מקורית ביחס לפנים וחוץ.

מילר בסכיזופרניה ופרנויה חוזר להצעת אוקטובר היכן שלאקאן אומר לנו  כי בהוציאנו את האדיפוס , הפסיכואנליזה  נעשית לחלוטין נתונה למרותה של הדלוזיה של הנשיא שרבר. הוא אומר כי הקשר של שרבר לאחר הגדול משחזר בממשי את הקשר אנליזנט -אנליטיקאי, מממש את הנוסחה שמונחת בהעברה.

 

כיצד התוויות אלו מאפשרות לנו לתפוס ולמקם את העברה בשדה של הפסיכוזה?

באיזה אופן הקשר של הסובייקט עם האחר מתהבר במסלול הדחפי,  וכיצד לפענח את הפרדוקס שלגיל מציב לפתחינו בסמינר הראשון של שדה פרוידיאני ” כדי שהאנליזה של הפסיכוזה תהייה יעילה, צריכה להיות העברה. אבל העברה היא זו שמפעילה כאן את הפסיכוזה”.

 

בבליוגרפיה:  שאלה מקדימה לכל טיפול אפשרי בפסיכוזה: ז’אק לאקאן,  מקרה שרבר: פרויד,

סמינרים ראשונים של השדה הפרוידיאני בנושא :פרנסואה לגיל, אריק לוראן

סכיזופרניה ופרנויה : מילר

שרון זוילי כהן

לפרטים מלאים על התכנית ראו קובץ מצורף

 

  • לאקאן צעד אחר צעד | ליאת שליט עם רוני מנור

בבית החולים שיבא פועלת יחידה קלינית באורינטציה לאקאניאנית – PART באחריות ליאת שליט. כחלק מפעילות היחידה, מתקיים סמינר קריאה צעד אחד צעד מזה ארבע שנים.הפרויקט “לאקאן, צעד אחר צעד” : קריאה מודרכת בסמינרים המוקדמים של לאקאן לוקח השנה צעד ‘קצת אחרת’; לאחר שקראנו בארבע השנים הקודמות את סמינר I, IIIII ו-IV, נעשה קפיצה קוואנטית, או שמא קפיצת אמונה, אל עבר התקופה האמצעית בהוראתו של לאקאן. השנה, נקרא יחד את הסמינר ה- XI של לאקאן: ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה (1964).

החלטה זו, לשנות את הספירה העוקבת ו’לדלג’ את עבר סמינר זה, נולדה בעקבות בחירת נושא הכנס הבינלאומי השנתי של האסכולה הלאקאניאנית החדשה “‘קבעון וחזרה'”. כנס זה, שיתקיים לקראת קיץ 2022, מזמין אותנו לבחון מחדש מושגי בסיס פרוידיאנים אלו, ולקרוא אותם לאחור באור אחר, אור שנובע ממאה שנות שימוש בהם, מאה שנות התנסות במרקם הייחודי של המפגש האנליטי וחקירתו המתמדת והמרעננת על ידי לאקאן.

לפרטים מלאים ראו קובץ מצורף

                                                                                                                        ליאת שליט

 

 

 

 

  • שיחת הכפר :פעילות ראיון חולה וסמינר ‘בין מפגש לכתיבה’ | ציפי פרי ודפנה עמית-סלבסט

שיחת הכפר השנה תהייה מכוונת לשיתוף הפעולה המתמשך בין המחלקה הסגורה בבית החולים ‘כפר שאול’ בירושלים, בניהולו של ד”ר סרגי רסקין, לבין לימודי הפלטפורמה של פרוייקט דור a.  במהלך השנה הקרובה, נשאף לשוב ולקיים מפגשי ריאיון חולה,בהתאם לאפשרויות שיעמדו לרשותנו. הסמינר, ‘בין מפגש לכתיבה’ בעקבות הריאיון, ילווה את הפעילות השנה. פרטים נוספים בהמשך.

                                                                                                            ציפי פרי

 

  • קליניקaקריטית | ה(יש) חדש תחת השמש? באחריות ג’ינה באומן ואבינועם חקלאי

פרונסואה לגיל  בראיון עימו טוען – אין חדש תחת השמש. [9]

את הידע לא ידוע ואת המשתנה, פ. לגיל מציע לנו “לאתר מתוך התביעות המופנות לעברינו “(שם) .

כך למשל:  האם נקרא את הפיתרון של הטרנסג’נדר כקריאת תגר על  אי הרצף, למעשה- על החור של ה-אי יחס מיני -עם פתרונות לסוגיה של המיני? ככאלו החוצים את המשלב הסמלי והדמיוני אל עבר הממשי של הגוף עצמו, תחת האופנה של תביעת זכויות? זו רק הצעה אחת. ומה בין הנוזליות המגדרית לבין זו של השדה הנוסולוגי?

ז’-א מילר אומר בראיון עימו בימים אילו ממש-“אנו עומדים כיום בפני אפקט מוכלל של תביעת זכויות לדה- פתולוגיזציה […] של כל מחלות הנפש, כך שמה שכינינו מחלות נפש, אינן מחלות כי אם אופני הוויה. “

יותר מאשר נטיעת ציר החקירה ב”כן או לא חדש תחת השמש”-נתמקד השנה בסירקולציה בין הישן לחדש, גרביטציה עלומה לעבר נק’ מגוז חמקמקה, שמפתה לנסות ולהתחקות אחר שובל הניחוחות שהיא מותירה אחריה-למקם, לקרוא, לנסח.

הסדנה תתקיים בסמסטר השני של הלימודים-פרטים נוספים בהמשך.

אבינעם חקלאי וג’ינה באומן

[1]פרויד,  הרצאה 18, ״ הקבעון לטראומה, הלא מודע״

[2]פרויד, ״ מעבר לעקרון העונג״( 1920) תרגום רות גינסבורג, רסלינג, תל אביב, 2021, פרק 3, עמי 51.

[3]Guillermo Echandia,  ״ תרגום והערות לאריסטו״ פיזיקה״  Gredos,  Biblioteca clásica, 1995.

[4]1 Briole G, Lebigot F, Lafont B et al., « Le traumatisme psychique : rencontre et devenir ». Rapport présenté lors de la LXXXXIIe session du Congrès de psychiatrie et de neurologie de langue française, Paris, Masson, 1994, 228 p.

[5]1 Briole G, Lebigot F, Lafont B et al., « Le traumatisme psychique : rencontre et devenir ». Rapport présenté lors de la LXXXXIIe session du Congrès de psychiatrie et de neurologie de langue française, Paris, Masson, 1994, 228 p.

[6]Briole, G, שם.

[7]Freud letter to Pfister, 25/11/1928

[8]Eric Laurent, “ Le trauma a l’envers ”, Ornicardigital, 3/5/2002

[9]La cause du désir 98: Folies Dans la Civilisation (2018)-Nihil Novi  Sub Sole

(קיים בתרגום לעברית)